ביקורת ספרותית על משפחה כמעט נורמלית מאת מטיאס אדוורדסון
ספר מעולה

---

"כולנו היינו רוצים שהמשפחות שלנו יצטיירו כהרמוניות ומתפקדות
יותר ממה שהן במציאות." זאת התובנה המרכזית בספר!
ילדים הם עבודה במשרה מלאה. בהתחלה הם תינוקות ואנחנו מצפים בקוצר רוח לרגע שיפתחו עצמאות,
פוחדים שיקרה להם משהו, ואז הם הולכים לגן ואנחנו מתייסרים כשאנו לא לידם לשמור עליהם.
כשהם עולים לכיתה א' אנחנו חוששים שלא ימצאו חברים, ומרגישים שהשגרה עמוסה בשיעורי בית וחוגים.
בתיכון יש יותר חברים, מסיבות וקונפליקטים, אנחנו מודאגים מהאפשרות שישתכרו או ישתמשו בסמים,
ושנות ההתבגרות חולפות כמו אופרת סבון במאתיים קמ"ש.
ואז יום אחד אתה מוצא את עצמך עם בגיר בבית, ומאמין שאפשר סוף סוף להניח לדאגות.
כך חשבו הוריה של סטלה כשחגגה באותו הקיץ יום הולדת 19.

סטלה היא בת יחידה להוריה. אביה אדם הוא כומר, אמה אולריקה היא עורכת דין.
חברתה הטובה ביותר היא אמינה.
בשנות התבגרותה לא היה קל להוריה, סטלה הייתה ילדה דעתנית שעושה את הדברים בדרכה שלה,
נתונה למצבי רוח וחסרת סבלנות, ואביה ידע שאין דבר מורכב יותר מלהיות הורה.
לכל יתר מערכות היחסים יש יציאת חירום. אפשר לעזוב בן זוג,
אפשר להשאיר חברים ובני משפחה לאורך הדרך, אפילו הורים ואחים.
אתה יכול לנטוש, להינטש, ובכל זאת לשרוד. אבל לעולם לא תוכל לנטוש את הילד שלך.

ואז קורה הנורא מכול, בתם היחידה, סטלה בת ה-19, נתונה במעצר בחשד לרצח.
מה עושים? איך מתמודדים?
הם נאבקים על חפותה, כי הם הרי משפחה כל כך נורמלית!
האם כל אדם הוא רוצח פוטנציאלי? האם אדם שהושפל עד עמקי נשמתו לא יהסס לחצות גבולות?
לא ולא! זאת הילדה הקטנה והמפוחדת שלהם, ולא להיות לצד הילד שלך כשהוא צריך אותך זו בגידה שאין לה אח ורע.
וכך ההורים מתפעלים מנגנון הגנה להצלת בתם.

הכתיבה והעריכה של הספר מופלאה❗ אין שורות ארוכות מונוטוניות,
אלא שילוב של שורות קצרות המביעות שיח מרתק בין הדמויות.
יש אקשן, עניין, המון רגש ותובנות למכביר.
הספר מוגש מנקודת ראותו של האב, ואז של הבת, ומסיים עם נקודת הראות של האם.
"אי אפשר להניח מהיד" (הניו יורק טיימס) והם לגמרי צודקים!
ספר חזק, מרתק, ולא פחות ממעולה. מומלץ!!

» ביקורות נוספות של michalus
» ביקורות נוספות על משפחה כמעט נורמלית