ביקורת ספרותית על הכלה המתחזה - פרוזה # מאת ננסי ריצ'לר

---

#

בסופו של דבר החלטתי שהספר טוב. לאורך הקריאה הוא קפץ מ"ספר לא משהו" ל"ספר טוב" וחוזר חלילה והיו רגעים שחשבתי לנטוש.

סיפור המסגרת הוא סיפור על אישה שהסדירה את נישואיה לבחור יהודי, סול שמו, המתגורר במונטריאול. היא מגיעה ממרחקים לפגוש אותו, הוא מביט בה בתחנת הרכבת ומוותר... לא מובן מה הוא ראה. אחיו הבכור, נתן, מגיע להתנצל בפניה, מתאהב בה ונושא אותה לאישה. הימים הם סוף שנות הארבעים של המאה הקודמת, אחרי המלחמה, שרידי השפל הגדול. הם מתגוררים בדירה אחת: האח הנוטש (שמתחרט, כך נראה), הזוג הנשוי ואמם של שני הגברים. "הכלה" חיה שם פחות משנתיים. יולדת תינוקת, נוטשת את החיים האלה, כשהתינוקת בת חודשיים. זו פתיחה מושכת ומעניינת, אבל לא על זה הספר. לשאלה הנפוצה פה "על מה הספר?" אין לי תשובה.

רות – אותה תינוקת שננטשה – היא המספרת. היא מוקפת משפחה אוהבת אבל לפעמים, כמו כל ילד שננטש, מרגישה בודדה. ומרגישה שכל הרע בחייה מגיע בגלל הנטישה ההיא, בינקות. רוב חברי הקהילה המבוגרים הגיעו לקנדה מאירופה – חלקם לפני מלחמת העולם, חלקם אחריה. רות לומדת בבית ספר יהודי (חינוך מעורב, לפחות עד גיל 10).
יש איזכורים ליהדותן של הדמויות, איזכורים ורמזים למלחמה ולשואה. כל אלה אינם גורמים לספר להיות "ספר יהודי" או "ספר שואה". הסיפור מתפזר פעמים רבות, מטייל לו בנתיבים לא ברורים וריצ'לר לא מצליחה לקבצו. זה ספר שמתאר המון אפשרויות לקונפליקטים בלי שאיש מהמתוארים ילך לכיוון הזה.

האמת היא שהספר הזה לגמרי פרווה, למרות החומרים הדרמטיים מהם הוא מורכב. נראה שריצ'לר לא העזה ללכת עם סיפורה עד הסוף, ובקטעים שהיה צריך ללחוץ על הדוושה היא סוטה לאיזה שביל עם פרחים ופרפרים ומשעממת לגמרי. עד לרגע זה לא החלטתי מה דעתי עליו. אני משאירה אותו בלי דירוג מהסיבה הזאת ונראה לי שלפחות את זה אפשר לרשום לזכותו. ספר שקראתי עד הסוף בלי יכולת להחליט מה דעתי עליו...

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על הכלה המתחזה - פרוזה #