ביקורת ספרותית על הדיירת מאת תמר מרין
ספר לא משהו

---

סיפורם של זוג גרוש מובא לפנינו כל פעם מנקודת מבט של אחד מהם.
הספר מתחיל מארוע חריג בדירה בשעת לילה מאוחרת אליה מוזמנים שוטרים. הם נכנסים לדירה בדיוק כדי לראות סכין מונפת ואת הזוג הגרוש בסופו של עימות קולני.
וכעת הספר בעצם מתחלק לשני חלקים: הצד שלה והצד שלו.
לכאורה התחלה טובה... יש פוטנציאל. יש ארוע פתיחה טוב עם סימני שאלה בתוכו שאתה מסתקרן להבין.
חציו הראשון של הספר מספר את הרקע והשתלשלות הארועים מהצד שלה.
ככל שמתקדם הספר אני לצערי מגלה כי הספר לא טוב. הכתיבה לא איכותית. הכל כתוב כמו תסריט ממש רע וגם הדיאלוגים מתחילים להיות לא הגיוניים בין האנשים.
אז בעצם קיבלנו תסריט בינוני כי העלילה לא ממש תופסת...
אז מבינים את הצד שלה בגירושים..את הבעיות שלה ואת הצרות שלה ואיך היא תופסת את התנהגות הגרוש שלה בכל התקופה שקדמה לארוע המדובר.
אוקי... שום דבר שלא יצא לנו לשמוע בכל שיחה עם גרוש או גרושה שנתקלנו בהם בחיינו. הכי בנאלי בעולם.

בחציו השני של הספר מגיע הצד שלו.
אוקי. כמובן דברים שרואים מפה לא רואים משם וכו... ברור שהוא חווה את הדברים אחרת אבל עדיין מעבר לחיטוט בהתנהלות היום יומית בחייהם של זוג גרוש שיגרתי לא מצאתי שום ערך נוסף בסיפור.
אין פאונטה לסיפור. אין שום מהפך של דברים או משהו עמוק. אפילו השיחות בין האנשים מאוד לא אמינות וזה גרוע כשזה 90% מהספר.

מההתחלה היה ברור שזה יהיה ספר של צל"ש או טר"ש וזה בהחלט מתגלה כמו האופציה השניה.

» ביקורות נוספות של אוהבת לקרוא
» ביקורות נוספות על הדיירת