“בית
עבורי, כריכת ספר היא חלק בלתי נפרד מהחוויה האמנותית של הקריאה. היא שער הכניסה, לרגע הקסום בו רעשי הרקע של החיים נמוגים, והנפש מתכנסת לקראת המסע המנחם של הקריאה.
כך היה כשפגשתי לראשונה את כריכת הספר הדיירת. של תמר מרין, בו צילום של בית דירות ישן ורעוע, שצולם במבט אלכסוני מלמעלה, המעניק לו יציבות מפוקפקת ותחושה של ניכור. על קירותיו כתמים עכורים של הזנחה, המעידים על דייריו – אנשים משולי החב”