ביקורת ספרותית על מי אני? מה אני? - מסע פילוסופי מרתק אל עצמנו מאת ריכרד דוויד פרכט
ספר בסדר

---

מאוד מוזר שאין לי הרבה מה לכתוב על הספר הזה. לכאורה הוא אמור להיות הכי טוב שיש. מבט כולל ומקיף על כל השאלות הפילוסופיות הגדולות של זמננו, כולל סיכום הגותם של פילוסופים מערביים חשובים מהמאות האחרונות, כי למי יש כוח לקרוא עשרות כרכים של ויטגנשטיין, קאנט והוסרל. "מסע פילוסופי מרתק אל עצמנו" זה משהו שממש נשמע מבטיח, קליל במידה, משכיל במידה. אז למה קשה כל כך לכתוב על הספר הזה?

קצת על המבנה. הספר מחולק לשלושה חלקים גדולים על פי שלוש שאלות גדולות. השאלה הראשונה היא "מה ביכולתי לדעת?" כלומר מי זה "אני" הזה שמדברים עליו, וכמו כן מה הם רגשות, איך המוח פועל, מהו זיכרון ומהי שפה. החלק השני הוא "מה עלי לעשות?" וכאן יש עיסוק באתיקה - למה עוזרים לאחרים, האם יש מוסר במוח והאם הוא מולד וגם שאלות על סוגיות כמו רצח, הפלות, המתות חסד וצמחונות. החלק השלישי הוא "למה אני רשאי לקוות", והוא עוסק במושגים כמו אלוהים, אושר, רכוש, אהבה ומשמעות החיים. כלומר גם החלק הזה, של עיון בתוכן העניינים הוא מבטיח למדי. עם זאת יש כאן תמיהה, משום שלכל פרק יש שלוש כותרות, לא פחות. הכותרת הראשונה היא מקום כלשהו בעולם, הכותרת השנייה היא כותרת, והכותרת השלישית היא שאלה שעליה עונה הפרק. כך לדוגמה נקבל "וינה | התנסותו של מאך * מי הוא "אני"?" או "פארמה | אני מרגיש משהו שגם אתה מרגיש * האם משתלם להיות טוב?". למה למקום יש משמעות? האם זה בגלל שהספר הוגדר בתוך "מסע" ולכן צריך למקם אותו גיאוגרפית כדי לעגן את התחושה המסעית הזאת? אין לדעת.

הפרקים עצמם כתובים היטב, מביאים מינון טוב של אנקדוטות וסיפורים היסטוריים יחד עם פריסה של הנושא הנדון ורפרנסים לספרות פילוסופית "גדולה" יחד עם ספרות פופולרית ושאר הפניות תרבותיות. אי אפשר לומר שהוא משעמם, אבל מצד שני הוא לא היה מאוד מרתק. אולי בגלל המעבר המהיר יחסית בין נושאים כבדי משקל, אולי כי המחבר נמצא בעמדת "צופה" ומסרב לומר מה היא עמדתו שלו בנושא שעליו הוא דן. כך או כך, זה ספר מבוא נחמד למי שלא מכיר כלום, אבל מי שקרא אי-אלו ספרי עיון בחייו, לאו דווקא בפילוסופיה, יתקל באותן אנקדוטות המוכרות לו מספרים אחרים, כמו הסרטון שמבקש מאנשים לספור מסירות כדור וכך גורם להם להתעלם מהגורילה השחורה שבחדר, או אותו פועל אומלל ששיפוד ברזל ננעץ בראשו בתאונה ומאז הוא מסתובב כך, חי ובריא אך נטול עקבות מוסריות. עם זאת, ולמרות הדיון בתורותיהם של רוסו, קאנט, פרויד שופנאהאואר ורבים נוספים, הספר נשאר קצת כמו לצייר במים על מים, קראתי, וזהו, לא הותיר חותם גדול.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על מי אני? מה אני? - מסע פילוסופי מרתק אל עצמנו