אני אוהב את הוצאת תשע נשמות. את כל מה שהם תרגמו של צוויג, את הספרים היפים (מאוד מאוד) שלהם, ואת הפורמט הכלכך נוח.
אז את כל מה שהם הוציאו של צוויג כבר קראתי, ובשבוע הספר האחרון גם ביקרתי בדוכן שלהם ואפילו קניתי מרצ'נדייז. ככה!
בכל אופן יצא שנפלתי על קרקע פורייה של מלא ספרים מהוצאת תשע נשמות, והם מתאימים לכיס, מה שעושה אותם יעילים מאוד לתחבצ או בכללי זמני המתנה.
והנה התחלתי בספר הנוכחי, ו... לא התרשמתי.
הספר מציג דמות, מפגיש אותה עם המושג אהבה, והופ הדמות משתנה. קלאסי, לא? אז כן, יש את שאר הקליפות של צורת הכתיבה, התיאורים וההגשה, אבל כל אלה הרגישו לי גנרים מדי. לא ראיתי את הסיפור הולך לאיזה מקום מפתיע, ולא ראיתי את הדמות באיזה מפגן מחשבות פסיכולוגי שהיה משאיר אותי המום.
אז סיימתי את הספר וניסיתי לחשוב מה אני מפסיד. ביקורת חברתית? איזה סגנון שנון? לא יודע, לא מצאתי בתוכן הספרון משהו מאלה, היה לי נחמד להעביר איתו זמן, אבל חסר חסר משהו שיהפוך את הכתוב לסיפור באמת טוב.
לא הייתי ממליץ בכוונה תחילה, אבל גם לא הייתי מזהיר, בסדר יבשושי כזה

















