ביקורת ספרותית על הבגינים - זרעי הקרע: מאלטלנה ועד היום מאת גיל סמסונוב
ספר מעולה

---

"אינני מתיימר להיות אובייקטיבי": כך כותב גיל סמסונוב בהקדמה. סמסונוב, יליד 1957, בנו של מפקד הלח"י בזכרון יעקב, אינו היסטוריון על תקן מלא. במקצועו הוא פרסומאי ויועץ פוליטי.

אבל בארבעים השנים האחרונות הוא הקדיש לא מעט זמן (בין היתר, תואר שלישי בהיסטוריה) למפעל שמטרתו להנגיש לנו את הסיפור, שלדעתו לא סופר כראוי (כשסופר בכלל) של הציונות הרוויזיוניסטית והמחתרות על דורותיהן. התוצאה היא שני ספרים. הראשון, "הנסיכים" (כינרת 2015), עסק בדור השני — ציפי לבני, בני בגין וכו'. "הבניגים" זה על דור האבות.

לגבי אובייקטיביות, לדעתי אין לו לסמסונוב שום סיבה להתבייש. הספר מבוסס, כמו שנכון לספר היסטוריה רציני, על הרבה מקורות ראשונים כתובים (דוגמת "המרד" של מנחם בגין, דו"חות של הצבא הבריטי, ארכיון האצ"ל), ועל ראיונות שסמסונוב ניהל עם ותיקי המחתרות על פני ארבעים השנים האחרונות. לא שיטת המחקר מבדילה את "הבגינים" מספרים יותר "מיינסטרים" כמו אלה של תום סגב, בני מוריס ונתנאל לורך, אלא הדגש והפרשנות.

ובכן חלקו של האצ"ל בקרב על יפו (15-19 באפריל 1948) זוכה לפרק שלם. לעומת זאת, עמנואל לורך ("תולדות מלחמת הקוממיות", משרד הבטחון, 1959) ובני מוריס ("1948", עם עובד, 2017) מקדישים רק שתי פסקאות לאותו נושא. בצד הפרשנות, סמסונוב טוען שהאצ"ל נאלץ לפעול בגלל צליפות על דרום תל אביב והססנות ההגנה, בעוד שלדעתם של לורך ומוריס ההתקפה החזיתית של האצ"ל יותרה עם כיתור העיר ממזרח ודרום על ידי ההגנה.

השוואה בין אותם מקורות לא פחות מאלפת במקרה של פרשת אלטלנה. אצל לורך אין איזכור כלל. בני מוריס מקדיש עמוד אחד ומציג את הפרשה כנסיון המרדה. תום שגב ("מדינה בכל מחיר", כתר, 2018) מפגין לא מעט הבנה לאצ"ל, מקדיש שלושה עמודים, ומציג את האירוע כהקבלה לנסיונות הממשלה להחיל את מרותה על הפלמ"ח. אבל אצל סמסונוב, פרשת אלטלנה זה פרק של כ-20 עמודים.

לעתים, הדעות חלוקות באופן קיצוני. לגבי יעילות הכוחות, בעוד כותב מוריס "לוחמי אצ"ל...מעולם לא היו מלומדי קרב" (ע' 170), לפי סמסונוב "מבין הכוחות הלוחמים היהודיים, לאצ"ל היה הנסיון המבצעי הרב ביותר."

עם סיום מלחמת הקוממיות עובר הסיפור לפוליטיקה, לדרך הארוכה של בגין ומפלגת חירות מנידוי מוחלט ("בלי חירות ובלי מק"י"), לשיתוף מסויג (צירוף חירות לממשלת האחדות במאי 1967), לעליה לשלטון ב-1977, לקרבות הירושה של שנות ה-90 ועד ימינו אנו (המחלוקות סביב הרפורמה המשפטית ב-2023). ולא רק קדימה אלא גם אחורה: הסיפור של סמסונוב מתחיל בתחילת המאה עם ראשית פועלו של ז'בוטינסקי, על גירושו מהארץ, על נסיונותיו (יחד עם בנציון נתניהו) לגייס תמיכה אמריקנית, ועל הדחתו (אמנם בכפפות משי) בידי מנחם בגין הצעיר.

בסך הכל, ספר מעניין מאד. לא ספר שהייתי ממליץ עליו לחיזר שאך הגיע ממאדים. אבל מומלץ בחום לאנשים שידיעותיהם באות ממערכת החינוך הישראלית מלפני 1977, וכמו במקרה שלי מאוניברסיטת תום שגב.

» ביקורות נוספות של strnbrg59
» ביקורות נוספות על הבגינים - זרעי הקרע: מאלטלנה ועד היום