הערה טכנית: מפעם לפעם יופיע בטקסט להלן הסימון (כ"ל!), הכוונה היא לסמן שנינות המתבססת על כפל-לשון. את הצורך בסימון הזה למדתי מתגובתה של גברת מכובדת אחת, פואנטה, אשר טענה כי עלי להזהיר את הקורא לפני שאני 'מפריח שנינות' (היא הגדירה את ההזהרה בתור 'לחיצה על כפתור ההפעלה של צחוק מוקלט'), ומתוך התחשבות בה ובכל מי שאינו מסוגל לזהות שנינות בעצמו החלטתי על התוספת החשובה הזאת.
-
בחור חביב בשם אב"פ טען כי מן הראוי שאכתוב יותר חוות דעת על ספרים, בדרך כלל הפסיכה שלי מגיבה לנסיונות הפרעה לעצלנות שלי בתגובת 'לך תזדיין', אבל החביבות של אב"פ כבשה אותי, ולכן תרגמתי את ה-'לך תזדיין' לעיסוק בדיוק בנושא הזה, כלומר סקס, ואם כבר אנצל את ההזדמנות לדפוק שתי ציפורים (כ"ל!) במכה אחת, ובאופן מעמיק (כ"ל!) למדי.
-
מי אלופה בסקס יותר מפאני היל (כלומר, חוץ מהחיילת ההיא שהכרתי בצבא והשכיבה את כל תל-נוף)? - ובכן, האלופה הזאת היא ג'וזפין מונצאנבאכר, אבל ההבדל ביניהן הוא פתח רחב (כ"ל!) לפרשנות חופשית, ותרשו לי להסביר על מה אני מקשקש.
קודם כל על פאני היל - שעליה כולכם קראתם, ואתם יכולים להכחיש את זה עד בוא המשיח, הספר הזה נקרא יותר מהתנ"ך והתלמוד ביחד, ואני ממליץ במיוחד על התרגום לאידיש, קורע!
פאני היא נערה תמימה, ממש כפית, או קערה (כ"ל!) במקרה שלה, והתמימות שלה מובילה אותה לשורת הנאות ארוכה (כ"ל!) מאוד, אבל היא לעולם לא מאבדת את התמימות, וגם לא את התנוחה המסיונרית בה היא מבלה רוב הספר. היא לא רואה בסקס שום דבר רע מלבד במקרה אחד - והוא שהגבר המחזר אחריה זקן, או סתם מכוער, וכל גבר יפה מפעיל אצלה במוח מנגנון אוטומטי לפתיחת רגליים ואין לה שום רגשות אשמה בנושא. יש מי שטוענים כי היא 'האישה המינית האידיאלית', אבל לי התגבש לבסוף הרושם שהיא קצת מפגרת שכלית, או לפחות אדם שהמילים 'מוסר' וגם 'צניעות' עברו לה בשריקה מעל הראש והלכו לאיבוד.
'ג'וזפין מונצאנבאכר' היא יצירה של פורנוגראפיה פדופילית, לא הייתי מגיע אליה אלמלא הספר הזה היה ממש מונח על המדף של הספריה העירונית בה אני מבקר לעיתים, וקראתי חלק נכבד ממנו בעמידה ליד המדף (לא השתגעתי שיהיה רשום בספריה שהשאלתי משהו כזה) תוך שאני מתחזה לאדם רציני ומוסרי.
ג'וזפין היא ההפך המוחלט מפאני, אין לה טיפת תמימות, היא קיסרית החרמניות, וזה מתחיל בערך בגיל 11 (!), ואין שום דבר גדול (כ"ל!) עליה, שום דבר שהיא לא מוכנה לנסות, ואין שום גבר שהיא תדחה את המפתח שלו ל-'תיבת האוצרות' שלה, כולל כמרים, מורים, אבא שלה וסתם עוברים ושבים פה ושם, ואם ידידה שלה מוכנה לצרף לחגיגה גם את אצבעותיה לא ג'וזפין היא מי שתגיד 'לא תודה', והיא גם תחזיר את הטובה כפל כפליים.
-
סיכום: קראתי היכן שהוא (יכול להיות שזה היה בספר 'הוואי') שבאי הוואי הנשים המבוגרות יותר היו מעניקות לנוער שהגיע לפרקו חינוך מיני מקיף, אני בטוח כי שם לא היה צורך בפורנוגראפיה, המיניות הייתה טבעית יותר, אבל התרבות המינית המערבית הפוריטאנית והמעוותת ילדה כמה וכמה מפלצות, פאני וג'וזפין היו הסנוניות הראשונות, תעשיית הפורנוגרפיה האינטרנטית הנוכחית היא ההרפיות המודרניות והמגפה הפדופילית היא העונש על הצביעות המערבית. ככה זה, ככל שיש יותר דת כך יש יותר עיוותים וסטיות, לפרטים והדגמה נא לפנות לרב הקדוש ברלנד.

לפני הכל, ברצוני לספר שעשיתי הזמנה מיוחדת לספר הזה, וקיבלתי עותק אמנם לא משומש, אבל מצהיב, שדפיו באיכות ירודה, כגון ספרי האנגלית המוזלים.
העותק הוא מ 1986, בהוצאת "דמה", ומפיצה אותו "מודן". דרך האתר bookme ראיתי שהוא אזל בהוצאה, אבל בכ"ז ניסיתי, ואולי היה לי מזל מיוחד להשיג אותו.

מתוך המבוא:

הספר המקורי הראשון יצא ב 1749 כמהדורה פרטית ומיד לאחר הופעתו הפך לרב-מכר ותורגם לעשרות שפות. הסופר לא זכה להנות מפירות ספרו, אך המו"ל שלו הפך לאחד מעשירי לונדון בזכותו.

למרות שהספר הינו אירוטי במהותו, לא אסרו השלטונות על הפצתו, וזאת עקב איכותו הספרותית. לאחר מותו, התגלה כי שנים ארוכות זכה ג'ון קליילנד לקבל גימלה שמומנה ע"י חוגי הכנסייה וחבר אצילים אנגליים, וזאת בתנאי שלא יפרסם ספרים הדומים לפאני היל! האצילים שראו בפאני היל ספר המשחית את הנוער (למרות שהם עצמם ראו בו יצירה אירוטית למופת!), רצו לעצור את עטו השנון של קליילנד.

"פאני היל היא התגשמות חלומו האירוטי של גל גבר - אז והיום! היא עדינה, ענוגה, אוהבת, שומרת סוד, מונעת על ידי רגשות נעלים, אך יחד עם זאת מינית, חסרת מעצורים, פעילה בכל מיגווני הפעילות המינית, בעלת תיאבון מיני מפותח, חסרת רגשות אשם, מודה על שיאי פורקנה ומעריצה את הגבר וכלי זינו שהעניקו לה את תענוגה".


ועכשיו לביקורת עצמה:

כמובטח, האיכות הספרותית מעולה. הסיפור קריא, מעניין ואפילו נותן הצצה ללונדון של המאה ה-18. כשחושבים על תקופה זו שהשמרנות הקנאית לצניעות ובתולין היו מנת חלקם של כולם, מבינים עד כמה נועזת גברת פאני היל.

העלילה מתארת את קורותיה של פאני היל, מרגע שכיתומה תמימה וצנועה היא עוזבת את כפר הולדתה בגיל 15, ומגיעה ללונדון, דרך התאקלמותה התוודעותה למקצוע העתיק, החלפת
פטרונים, אהבות, ועד נישואיה לאהובה.

הספר הוא בעצם מכתב אחד ארוך בו היא מתארת את קורותיה למדאם כלשהי, והו מתוארים רגשותיה, כולל התרגשויותיה השונות, התאהבותה, חרדתה, בהלתה, הנאתה, תשוקותיה, בעיקר תאור מפורט של תחושותיה הגופניות בעת מגע זה או אחר.

פאני היל שומרת על לשון נקייה, מה שמוסיף לה חן רב, ושומר על עדינותה כאשה רכה, על אף תשוקותיה למין. היא אינה נימפומנית, אלא פשוט חסרת עכבות ויודעת להנות ממה שהיא יכולה לקבל, ואינה מתביישת בכך.

דמותה מספיק עגולה כדי להיות ברמה ספרותית טובה, ומספיק שטוחה בשביל לא להיות דמות אופי שתאיב על קלילותו של הספר ומהותו האירוטית. המידתיות טובה, שכן אינו מנותק מרגש לחלוטין, ולכן נשאר אירוטי ולא פורנוגרפי, אך בה בעת, לא יותר מדי אישי, והדרמה לא משתלטת על הסיפור.
אפילו אורך הספר מדוייק!

אמנם הלשון נקייה, וישנם דימויים חביבים לאברי המין ופעולותיהם, לדוגמא: "הספינה הושקה למים", "הוא היה כותש בערוגתי" או "כסוס מירוץ, המגביר את דהרתו ככל שמתקרב הינו למטרתו, היה אהובי. קצר רוח ונמרץ, פירקד אותי על גבי, הציב את הכר מתחת לאחורי, ואז שלח מבט אחרון, והביא את איברו האיתן אל מול פיתחי, מחכך את ראשו בבשרי, כאיל המחפש את הפתח בחומה... ובהדיפה אדירה, נע אל תוכי, עד כי נעלם כליל..."

אמנם זה יפה, אבל התאכזבתי לגלות שהתיאורים חוזרים על עצמם בכל ה"אינטראקציות", יש אך ורק מין בתנוחה המסיונרית, פעם אחת 3 זוגות שעושים את זה לפי התור לפני השאר, וזהו. עם זאת, זה מספיק מסוגנן, יפה ומגוון כדי להיות שווה קריאה.

זה הספר האירוטי הראשון שקרתי, פורץ גבולות בזמנו ולמען האמת גם בזמננו.
עולה עשרות מונים על רוב הספרות האירוטית שקראתי מאז וסצינות שלמות ממנו עדיין חקוקות לי בזכרון.
מומלץ.