ביקורת ספרותית על עץ המשאלות מאת ויליאם פוקנר
ספר בסדר

---

#
זו אגדה שנכתבה ב-1927 לילדה, בתה של המאהבת של פוקנר. פוקנר רצה שהמאהבת שלו תעזוב את בעלה ותתחתן איתו. הוא הצליח. היא התחתנה איתו. אולי היה לאגדה שכתב לילדתה יד בהצלחתו, מין "עץ המשאלות" אישי שלו.

זו אגדה שיגרתית, שחולמת ילדה ערב יום ההולדת שלה. מסע, אליו מצטרפים אחיה התינוק, האומנת שלה, ילד משונה ששמו מוריס, זקן קטן שגם הוא, אולי, בורח מהבית. יש בו סוסי פוני, מרכבה, משאלות, אלמנטים מ"אליס בארץ הפלאות" והרפתקאות לא מסוכנות מדי שחווים משתתפי המסע. יש בו מסרים דידקטיים כמו "חשוב לדאוג לחסרי האונים", יחד עם מסרים למבוגרים הנוגעים לחיי נישואים (רמז – למרות שפוקנר שאף משום מה להתחתן עם המאהבת, חיי נישואים נראו לו מלאי סירים ומחבתות המועפים על הבעל המסכן שלא עשה רע, אישה "בוסית" הרודה בבעלה המסכן, שכל חטאו היה שרצה לבלות קצת...)

קראתי אותו בגלל חיבתי הרבה לפוקנר וגם לאגדות. במקרה הזה פיספסתי. האגדה, למרות מי שכתב אותה, היא שיגרתית ובנלית. לו היתה נכתבת על ידי מישהו ששמו אינו פוקנר, אף אחד לא היה טורח לקרוא, שלא לומר להוציאה לאור. 52 עמודים בכריכה יפהפייה.

היא לא משפיעה לרעה על אהבתי למה שכתב פוקנר. לכל אחד מותר למעוד ולהפיק משהו פחות טוב, גם לפוקנר. אבל אולי היה כדאי לו להקשיב למסרים של עצמו: כשאתה כותב משהו למען מטרה נסתרת, התוצאה עלולה להיות גרועה, גם אם – בפרט אם – הוא מיועד לילדה תמימה. הכוונה הרומנטית תמשוך אולי קוראים, הסכום הגבוה שהוא שווה – הוא היה מושא לתביעה משפטית – ישמח משקיעים. אבל ההנאה שהפקתי מקריאת כל סיפור (אחר) של פוקנר – איננה.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על עץ המשאלות