"עץ המשאלות" הוא אגדה ריאליסטית-פנטסטית למבוגרים, שניתן להגדירה כפרודיה טקסאנית פרועה על "אליס בארץ הפלאות".
על אף שנכתב במקור לילדים, הספר הוא מיועד לכל הגילאים, בעיקר לקוראים המבוגרים.
בבוקר יום הולדתה, מתעוררת דולצי במיטתה ובחדרה ילד בעל שיער אדמוני ועיניים כְּתַמְתָמוּכְתָּמוֹת. תוך דקות ספורות היא יוצאת אל היער, מלווה בילדון הג'ינג'י ששמו מוריס, באחיה, בחבריה ובמטפלת המשפחה, ויחד יוצאים כולם לחפש את "עץ המשאלות". בדרך, עוברת החבורה מעולם ריאליסטי לעולם פנטסטי וכולם חווים אירועים עצומים וגדולים. הם לומדים לחשוב לפני שהם מבקשים משאלה, הם לומדים לעבוד כצוות ולא כל אחד לעצמו, הם פוגשים זקן מבולבל אך חכם מאוד – וכמובן – בלי מסרים "פוֹקְנִרִים", הרי אי אפשר: רמזים על גזענות, מלחמות מיותרות, עימות מתמיד בין שחורים ולבנים, כל אלה נמצאים לאורך הסיפור ונשזרים בו באופן מתוחכם המתאים לילדים ולמבוגרים. יש הטוענים שהספר הוא ערבוב בין "אליס בארץ הפלאות", "אל תיגע בזמיר" ו"דון קיחוטה". אפילו שמות הילדים שבסיפור, מרמזים לסיפורים שממלאים אותו בהשראה. דולצי, אליס המטפלת ועוד. הספר מציב מראה אנושית, מצחיקה ורצינית בו-זמנית.
פוקנר כתב את הספר לוויקטוריה, בתה בת השמונה של המאהבת שלו. הוא קיווה בכל מאודו שהאֵם תעזוב את בעלה ותינשא לו. וכך היה. את הספר כתב בעותק יחיד, כרך אותו ידנית והעניק אותו לוויקטוריה ביום הולדתה. לימים התברר כי הסופר יצר עוד כמה עותקים בכתב ידו והעניק אותם לבתו הגוססת מסרטן של חברו, ולעוד כמה ילדים שאת הוריהם חיבב במיוחד. סוגיית זכויות היוצרים נדונה בהרחבה ולאורך שנים, אך בסופו של דבר נפתרה לטובת בתה של ויקטוריה, הילדה שקיבלה את הספר במקור, מידיו של פוקנר.
יעל שכנאי, עורכת ראשית, רימונים הוצאה לאור