ביקורת ספרותית על שבעת הבעלים של אוולין הוגו מאת טיילור ג'נקינס-ריד
ספר טוב

---

#
היתה לי דודה שהיתה נשואה 7 פעמים (אולי 8, לא סגורה על המספר המדוייק). היא היתה אישה נאה, דודתי, אבל אף אחד לא היה מתבלבל וחושב שהיא כוכבת קולנוע או סמל סקס. היא חיה בתל-אביב עוד בתקופה שזו היתה "טיוטה של עיר" כדברי נתן שחם. היא עלתה לארץ עוד לפני שהיתה ארץ, לפני הוריה ואחֵיה. העיר והארץ סבלו אז ממחסור בנשים ואיכשהו התגלגלו הדברים עבורה להמון בעלים (באותה תקופה היית צריכה להיות נשואה כדי לעשות סקס או שקראו לך בשמות) שני ילדים – כל אחד מאבא אחר. עם ההרגל של הולדת ילדים היא הפסיקה אחרי השני, אולי כי הבינה שהיא מוצלחת יותר כאישה מרובת בעלים מאשר כאם.

מרגע שראיתי את שמו של הספר הזה, רציתי לקרוא אותו, בתקווה נואלת שאגלה משהו מהסוד שאפף תמיד את דודתי. הוא עוסק – איך לא – בכוכבת קולנוע יפהפייה, עם יותר משמץ פרֵחִיוּת, שמגיעה מהתחתית של התחתית כשברשותה יופי מהמם ופיקחות של חתולת-רחוב (לא חתולת-רחוב ישראלית. הרחוב הישראלי בדרך כלל לא מאפשר לחתולות לשרוד לאורך שנים). עם הקלפים שקיבלה היא משנה את גורלה וחיה בהוליבוד את החיים שהיא חושבת שהם סרט. הסיפור נפתח כשהיא בת 79, אגדה בחייה, מעוניינת שמישהו יכתוב את סיפור חייה ובוחרת לה בלוגרית אחת שתעשה את זה.

הספר חביב, כתוב היטב, לרוב נהניתי מהקלילות בה ריד פורשת את חייה של הגיבורה שלה. היא לא משקיעה בדמויות המשנה שלה מעבר לשירטוטן בקווים גסים, מרחפת מעל בעיות חברתיות מוכרות – התעללות בתוך המשפחה, להט"ב, הפער בין מה שנראה ברשתות חברתיות (סליחה, על מסך הכסף ובעיתונות הרכילות) לבין החיים האמיתיי, פשעים ועבירות קלות. לקראת סוף הספר יש טוויסט, שבניגוד לטוויסטים רבים שקראתי הוא מפתיע ומשתלב היטב בסיפור.

לא היכרתי את הסיפור של דודתי ז"ל. אמא שלי – שלא חיבבה אותה כלל – הקפידה לשמור בסוד את הפרטים העסיסיים, כי לדעתה ילדים צריכים לחיות בעולם טהור, לא לקלקל את דרכם להזדהות עם אמות המוסר הקפדניות בהן האמינה. היום, כשאני כבר לא ילדה ואי אפשר לקלקל אותי יותר משקולקלתי – כבר אין איש שיספר לי את הסיפור הזה, שלדעתי המשוחדת ראוי היה לסרט משלו.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על שבעת הבעלים של אוולין הוגו