דבורה בארון! סופסוף מצאתי ספר(ון) שמאגד כמה סיפורים שלה, ולו כדי שאוכל להכיר אותה ואת סגנון הכתיבה שלה, והנה אני חוזר עם תשובות.

כמו בשופמן גם פה חיים באר קיבץ כמה סיפורים שלדעתו אמורים לאפיין אותה ואת הסגנון שלה טוב.
לסיפור הראשון שעל שמו קרוי הספר (בעברית, באנגלית ראיתי שהוא פשוט נקרא 'סטוריז'), הייתי אומר שהוא בסדר. כלומר, ציפיתי ליותר. עניין אותי העניין הפמיניסטי, אחרי הכל אישה מאותה תקופה שהסופרים שהיו נחשבים היו ובכן, סופרים, ובלי קשר מעניינת אותי הזווית נשית מאותה התקופה, אז הגעתי עם קצת ציפיות.
כמו כן גיטין, נושא טעון. הכוח שיש אצל גברים ביהדות לגבי גירושין זה דבר, גם לעניין בעל כורחה או עצם העובדה הזאת שהדבר תלוי בגבר. דבורה בארון חיה בבית רבני. אביה היה רב ודיין, ומן הסתם הבית שלהם תמיד שקק שאלות הלכתיות ופסקים הלכתיים, כשביניהם דבורה מתארת את עניין הגירושין. איך גברים גירשו את נשותיהן מסיבות אנוכיות ואיך הנשים האוהבות ספגו את גזר הדין. נקודת המבט שלה היא נשית וילדותית-תמימה (היא מתארת את הלך הרוח בתור ילדה) כשהיא פותחת ב"מכל אלה שבאו לפנים להתדיין לפני אבי הרב נראו לי כמקופחות בייחוד הנשים העומדות להישלח מבית בעליהן" וממשיכה ועוקבת אחרי אותן נשים. סיפור קצר ולא כלכך טוב לטעמי. הוא גם לא רע, אבל לא מצאתי בו הרבה תוכן מלבד תיאור שכלשעצמו אולי מרגש או כואב אבל כתוכן סיפורי או תוכן כתוב, הוא לא מוצלח. כשלצורך העניין אם הייתי משווה לחיים בבית של בשביס זינגר ואביו הרב, התיאורים היו יותר מוצלחים) היה עוד סיפור אחד בסדר, אבל בכללות קשה לי להגיד שנהנתי מהכתיבה או מהתיאורים בצורה מיוחדת. הם הרגישו משעממים לפעמים, וסה"כ רגילים.

דבורה בארון ממשיכה לסקרן אותי, ובהמשך גם אקרא את התיאור הארוך עליה - של ישראל כהן (שנמצא בפרויקט בן יהודה).


נ"ב: מה שאני כן חייב לציין זה את חיים באר. גם אצל שופמן הוא קיבץ כמה סיפורים שאני לא מבין למה בכלל, וגם פה. לא קראתי אף ספר שלו, וכבר מעכשיו מרגיש לי שאני לא אוהב אותו, מין אינטואיציה נבואית כזאת של חוסר הסכמה ביחד עם סקרנות להבין יותר מי זה (כשבאופן כללי אני קצת נמנע מלקרוא ולהתחבר לסופרים בני זמננו מהסיבה שהמרחק הזה בזמן גורם לי להסתכלות יותר טובה ופחות אישית וקרובה בייחוד עם העובדה שסופרים בני זמננו גם מרביצים דעות בענייני השעה שאולי גם לי יש חלק בהן (זאת לא הסיבה היחידה אבל היא גם קיימת)).

דבורה בארון! סופסוף מצאתי ספר(ון) שמאגד כמה סיפורים שלה, ולו כדי שאוכל להכיר אותה ואת סגנון הכתיבה שלה, והנה אני חוזר עם תשובות.

כמו בשופמן גם פה חיים באר קיבץ כמה סיפורים שלדעתו אמורים לאפיין אותה ואת הסגנון שלה טוב.
לסיפור הראשון שעל שמו קרוי הספר (בעברית, באנגלית ראיתי שהוא פשוט נקרא 'סטוריז'), הייתי אומר שהוא בסדר. כלומר, ציפיתי ליותר. עניין אותי העניין הפמיניסטי, אחרי הכל אישה מאותה תקופה שהסופרים שהיו נחשבים היו ובכן, סופרים, ובלי קשר מעניינת אותי הזווית נשית מאותה התקופה, אז הגעתי עם קצת ציפיות.
כמו כן גיטין, נושא טעון. הכוח שיש אצל גברים ביהדות לגבי גירושין זה דבר, גם לעניין בעל כורחה או עצם העובדה הזאת שהדבר תלוי בגבר. דבורה בארון חיה בבית רבני. אביה היה רב ודיין, ומן הסתם הבית שלהם תמיד שקק שאלות הלכתיות ופסקים הלכתיים, כשביניהם דבורה מתארת את עניין הגירושין. איך גברים גירשו את נשותיהן מסיבות אנוכיות ואיך הנשים האוהבות ספגו את גזר הדין. נקודת המבט שלה היא נשית וילדותית-תמימה (היא מתארת את הלך הרוח בתור ילדה) כשהיא פותחת ב"מכל אלה שבאו לפנים להתדיין לפני אבי הרב נראו לי כמקופחות בייחוד הנשים העומדות להישלח מבית בעליהן" וממשיכה ועוקבת אחרי אותן נשים. סיפור קצר ולא כלכך טוב לטעמי. הוא גם לא רע, אבל לא מצאתי בו הרבה תוכן מלבד תיאור שכלשעצמו אולי מרגש או כואב אבל כתוכן סיפורי או תוכן כתוב, הוא לא מוצלח. כשלצורך העניין אם הייתי משווה לחיים בבית של בשביס זינגר ואביו הרב, התיאורים היו יותר מוצלחים) היה עוד סיפור אחד בסדר, אבל בכללות קשה לי להגיד שנהנתי מהכתיבה או מהתיאורים בצורה מיוחדת. הם הרגישו משעממים לפעמים, וסה"כ רגילים.

דבורה בארון ממשיכה לסקרן אותי, ובהמשך גם אקרא את התיאור הארוך עליה - של ישראל כהן (שנמצא בפרויקט בן יהודה).


נ"ב: מה שאני כן חייב לציין זה את חיים באר. גם אצל שופמן הוא קיבץ כמה סיפורים שאני לא מבין למה בכלל, וגם פה. לא קראתי אף ספר שלו, וכבר מעכשיו מרגיש לי שאני לא אוהב אותו, מין אינטואיציה נבואית כזאת של חוסר הסכמה ביחד עם סקרנות להבין יותר מי זה (כשבאופן כללי אני קצת נמנע מלקרוא ולהתחבר לסופרים בני זמננו מהסיבה שהמרחק הזה בזמן גורם לי להסתכלות יותר טובה ופחות אישית וקרובה בייחוד עם העובדה שסופרים בני זמננו גם מרביצים דעות בענייני השעה שאולי גם לי יש חלק בהן (זאת לא הסיבה היחידה אבל היא גם קיימת)).