ביקורת ספרותית על מזל של מתחילים מאת רעות וייס

---

הייתי אחרי קריאה של שני ספרים משובחים, אבל כאלה שכיווצו לי את הלב. הייתי זקוקה נואשות למשהו אחר, ספר שיבוא וירחיב לי את הלב. והספר הזה בא לי כמו כפפה ליד. לא רק שהוא הרחיב את הלב, הוא פתח אותו לרווחה.

שרונה היא מורה בתיכון בכפר קטן. כפר שבו כולם מכירים את כולם, וזה הולך כמה דורות אחורה. כששרונה מגיעה לבית מסוים היא נשאלת: "שרונה של מי את?" כי ככה זה בכפר. אף אחד הוא לא ישות עצמאית בפני עצמו. זוכרים את הוריך, ואת סבא וסבתא שלך גם.
במעשה של פרגון לחברתה הטובה, שרונה לוקחת על עצמה לכתוב את טור ההורוסקופ במקומון של הכפר. אומנם מקומון, אבל יש לו משקל. הטור נשלח בעילום שם, אף אחד לא יודע שהמורה המופנמת היא זו העומדת מאחורי ההורוסקופ שהתגלה כהורוסקופ כזה שכל מילה בו מתגשמת. לאט לאט הולך ונהיה עניין סביב זה, מתחילים להיזרק שמות לחלל האויר לגבי זהות הכותב, כשברקע יש את הדברים הרגילים. אהבות עבר לא פתורות, משפחתיות, ויחסים בכלל.

עכשיו תנו לי להגיד לכם משהו: אנחנו מדינה קטנטנה משופעת בסופרים וסופרות. חלקם הם כאלה שהם יותר כותבים מאשר סופרים, אבל כולם נכנסים תחת ההגדרה הזו.
אז איך, באמת איך, עם כל השפע הזה, אין לנו כמעט בכלל כותבים בז'אנר הזה של קומדיה רומנטית? יש כל כך הרבה מתורגמים בז'אנר הזה, ואנחנו, העם הכותב, יכולים למנות על יד אחת את הכותבים בז'אנר הזה.


ואז הגיעה רעות וייס, עם מזל של מתחילים (וסחתיין על השם שממלא תפקיד כפול ומוצלח) ועשתה בית ספר לכולם. כי לכתוב קומדיה רומנטית, זה להלך על גבול דקיק, שאם חורגים ממנו נופלים מהר מאוד לקלישאיות ו / או גרוטסקיות. וייס מצליחה לדלג על שתי המהמורות המסוכנות האלה, ובכתיבה מלאה בהומור (כן, הומור טוב הכרחי פה!) היא מביאה לנו דמויות עגולות, בעלות נוכחות, הכי לא פלקטיות, דמויות כאלו שיכולתי להרגיש את הוויבים שלהן מבעד למילים.

חוץ מזה שבאמת אי אפשר שלא להתאהב בשרונה, שאחד מהתחביבים שלה זה ללקט ספרים שווים מספריות רחוב.

לא ניפרד לפני שאציין את האיור הכל כך מוצלח ויפה של יהלי זיו (הכי שרונה!)

ועוד מילה טובה להוצאת שְׁתַּיִם, שמוכיחה את עצמה שוב ושוב בבחירות מצוינות ומוצלחות, ובמגוון ז'אנרים.

ספר שהוא ממתק שמשאיר חשק לעוד.

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על מזל של מתחילים