ביקורת ספרותית על לא יכולה אחרת - שולמית אלוני משוחחת עם עדית זרטל מאת שולמית אלוני
ספר מעולה

---

ציירי לי כיבשה

לא פעם כשאני נחשף לתגרה מבישה, (ראה ערך: אמסלם, גוטליב) או לשיח רדוד מעל בימת הכנסת, אני חש בבושה וייאוש הגורמים לי למתגעגע לחלק מחברי הכנסת שמילאו את המשכן בעבר...

במקרה התגלגל לידי ספר מופלא על שולמית אלוני, אחת מחברות הכנסת המשמעותיות בעבר, לא יכולה אחרת, שולמית אלוני, משוחחת עם עדית זרטל.

שולמית אלוני, התחילה כמפאינקית, אך די מהר הסתכסכה עם הגוורדיה הוותיקה של המפלגה, בעקר עם גולדה, שלא יכלה לשאת את קרבת האישה הצעירה, קולנית, דעתנית, ההולכת עם חצאית קצרה... מה שגרם לה, לצאת לדרך חדשה, כשותפה להקמת גוש שמאל ליברלי, שמצד אחד, הדגיש את זכויות האדם והאזרח, ומצד שני, חתר לשוויון ולשלום.

שלומית אלוני, פרשה בשיאה, ב-1997, סמוך לקו השבר הלאומי, שנתיים לאחר רצח רבין, ושנה לאחר עליית נתניהו, מנהיג מזן אחר. רגע מכונן בו עם ישראל ניכנס לצומת טי ובחר בו כיוון, המדגיש יסודות יהודיים ולאומיים. האם היה זה נתיב מסוכן שהוליד קונפליקט בלתי נמנע?

חיפשתי בספר את מה שאבד בזמן, המחייב גילוי מחדש.

עידית זרטל, היסטוריונית, חוקרת תרבות ומסאית, ראינה את שלומית אלוני, וכתבה ספר, המושתת על פורמט מעניין, בו זרטל, מציבה שאלות או אמירות משלה, ושולה משיבה, לא פעם מנקודת מבט אישית ואנושית. בדבריה יש אבחנות וניתוחים מעמיקים, שאת חלקם ניתן לראות כחזון אפוקליפטי, לכיוון אליו צועדת החברה הישראלית, באיוולת ובמסוכנות.

כך התייחסות אלוני, לציונות הדתית לאומית, שהייתה ביסודה מתונה מדינית, אך הפכה לחברה שעברה תהליך משיחי, שבמוקדו חזון ארץ ישראל כולה, "תהליך הכרוך במצב, בו: הכול מותר, ואין חוק." בכך מתהווה מצב: " התנערות מהיסודות האוניברסליים וההומניסטיים של היהדות." כבר שמענו מהם, מוסיפה אלוני: "כי החוק לא נחשב.."

את הקונפליקט בין דת למדינה, משייכת אלוני, לממשלות ישראל לדורותיהן, שביקושו בשל הסדרים קואליציוניים, לשמר את מעמד החוקים הדתיים, ונתנו לכך ביטוי בחקיקה, דוגמה הקטנה אליה מתייחסת אלוני, חוק החמץ, האוסר להכניס חמץ למוסדות ציבור בפסח. חוק שאליו רבים מקרב הציבור כלל לא היו מודעים, אך ביסודו הוא מנציח כפיה דתית, ומוביל לקונפליקט.

זרטל, שואלת את אלוני, האם שתי מערכות החוקים הסותרת, יביאו בעתיד, למרי חילונים, או לתהליך של השתלטות הממסד החרדי על החיים בישראל? על כך עונה אלוני, במענה נבואי, זבולון המר, חבר המפד"ל, יזם חקיקה לעיגון כול החקיקה הדתית כחוק יסוד, ובכך ראתה אלוני את המעשה, כחוק עוקף בג"צ. לכך הוסיפה אלוני: "אני חושבת שאנחנו כבר נמצאים במלחמת תרבות."

בכדי לשמור על הצביון הדמוקרטי והליברלי של ישראל, אלוני, יזמה את חוק מעמד האישה וחוקי מניעת אפליה, הייתה בין יוזמי, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

נכון לומר כמה דברים על הביוגרפיה שלה, הייתה לוחמת בתש"ח, התגוררה באוהל של סוניה ושמעון פרס, באלומות, הייתה מורה ומחנכת, חילונית הבקיעה ביהדות, גרה בצריף בכפר שמריהו. ביוגרפיה מעניינת וסוערת.

ספר מרתק, שבכריכתו, איור של מנשה קדישמן, את שולה. למה קדישמן, כי בשערה המקורזל, היא מזכירה כבשה, ובגלל ששניהם חלקו עיסוק משותף בעברם, רועי צאן. הספר הזה, הוא טקסט ישראלי מכונן, למה שהיינו, ולערכים שנכון לחזור אליהם, צניעות, תרבות ודעתנות שלא מתבטלת ומשתבללת.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על לא יכולה אחרת - שולמית אלוני משוחחת עם עדית זרטל