היום יצא לי לקרוא על "אפקט פלין" בנוגע לסוגיא מסוימת, ושם הוסבר על זה שפלין מצא שעם הזמן והשנים, נרשמה עלייה בציוני הIQ אך בציוני הכושר המילולי בבחינה הפסיכומטרית נמדדה דווקא ירידה. בהמשך הוא מרחיב שם ומסביר ואני מצטט:
"פלין טוען שבמשך מאה השנים האחרונות, דרך החשיבה המדעית נטמעה יותר ויותר בחיים שלנו. בעקבות זאת התחלנו לחשוב בתבניות מדעיות מופשטות, ואנו נזקקים פחות לדוגמאות קונקרטיות של כאן ועכשיו.
...נמצא, שלפני כמה מאות שנים אנשים לא היו פחות חכמים אלא שהדרך שלהם לתפוס את המציאות הייתה שונה מאוד מהדרך שלנו. לפני העידן המדעי אנשים חשבו במונחים קונקרטיים, כאן ועכשיו. כאשר הם נתקלו בתופעה, השאלה המרכזית שלהם הייתה "מה המשמעות של התופעה הזאת עבורי?", מבלי לסווג את התופעה לקטגוריה לוגית כלשהי."
זה נושא מורכב, והוא הובא שם בכלל כדי להוכיח נקודה אחרת, אבל נתקלתי בטקסט הזה בזמן שאני קורא את הספר המדובר, ולא יכלתי שלא לקשר.
לאחרונה יצא לי לקרוא הרבה ספרים יבשים. כלומר בלי שום טוויסט מעניין, בלי רגשות עם צבעים, סתם סיפור נחמד ואולי גם עם איזו דמות שבוכה ו"מרגשת". זה מאוד הפריע לי, ואולי רק לי, כי אחרי הכל אני לא חוויתי איזה משהו מפעים מהספר, או הרגשתי משהו מיוחד.
אבל בספר הזה הכל היה שונה. "מארש ראדעצקי" לא מכיל איזו חוויה מפעימה או קיצונית, ומדובר בכמעט 400 עמ' עם סיפור על 3 דורות בממלכה האוסטרו הונגרית, כשסוף הספר מציין גם את תחילת מלחמה"ע ושקיעת האימפריה הא"ה.
בכל זאת, צורת התיאור הכללית של יוזף רות (שלא הכרתי לפני) היא מפעימה לכשעצמה. בכל תיאור הכי פשוט בספר, הצלחתי להישאב ולהנות בצורה יוצאת דופן.
ופה אני ניגש למה שציטטתי בהתחלה, אחרי שקראתי את רוב הספר, הצלחתי להבין מה הכוונה בלתפוס את המציאות שונה וגם לתאר אותה בכושר מילולי מסוים. וזה מדהים, ואני מאוד ממליץ.


















