ביקורת ספרותית על מארש-ראדצקי - ספריה לעם #265 מאת יוזף רוט
ספר מעולה

---

לורן סקסיק בספרו הביוגרפי על סטפן צוויג כותב את שחשב צוויג על יוזף רות:

"רות היה המבקר המתמיד ביותר שלו. רות היה הטוב שבכולם, לוחם עשוי ללא חת, חייל של מילים, פתטי ודגול. לא תומס מאן, לא ורפל, אף לא הוא עצמו, יהיו מסוגלים לכתוב אי פעם פרק פרוזה שיש בו מן העצמה ומרוחב היריעה של מארש- ראדצקי. הוא העריץ את הסופר, הוא העריץ את הלוחם, את האיש שלא חדל להיאבק. הוא קינא בתעצומות ייאושו לא פחות משקינא בגאונותו. רות נשאר בוינה עד הרגע האחרון, רות נאבק, הוא לא היה פחדן עלוב הנחבא בין הרי האמזונס. הוא קינא בהתחלותיו וקינא באחריתו. רות ניצב לבדו, בגוף שחוק משתיית אבסינט, אל מול מחרחר המלחמה הגרמני הגאה והלא מנוצח. במשך חודשים על חודשים היה רות יורד, מתנודד וקורס, במדרגות המלון שברחוב טורנון, טעון תקוות שיכורים מטורפת, להילחם נגד הרייך המסתער בשער. האיש הזה, הצמא לחסד שמימי וליין בפרוטה, התייצב אל מול נחשול הפרא הצועד בסך. במאמריו, בהרצואותיו, בפגישותיו עם מנהיגי צרפת ועם הקנצלר שושינג עצמו, נאבק רות באנשלוס גם אחרי כניסת הגרמנים לוינה. בעוד שהוא (צוויג) לא העז לעשות דבר, גם לא לחתום עך עצומה. אפילו מאמר עלוב הוא לא כתב. ההד שעשויים היו לעורר דבריו שיתק אותו. הגרמני תקע את הפגיון בבטן היהודי, והוא לא העז להוציא מפיו ולו מילה שעלולה להתפרש כהתגרות. הוא בוש ונכלם מעצמו. ולא שחדל לתמוך ברות. הוא הזמין את הסופר לבוא איתו לאנגליה, לארצות הברית, שלח לו כסף שלוש פעמים בשנה. בפריז דאגה לו פרידריקה, עזרה לו לעלות במדרגות המלון שברחוב טורנון, תמכה באיש השקוע באלכוהול. יום אחד הגיעה אליו הידיעה על התאבדותו של ארנסט טולר בניו-יורק, והכריעה אותו לארץ. רות מת".(מתוך ימיו האחרונים של סטפן צוויג, לורן סקסיק, עמ" 49-50).

צוויג קצת מצטנע לטעמי כשהוא טוען לגדולתו של רות עליו. צוויג הוא אמן הכתיבה של נפש האדם ובתחום זה רות מתגמד לידו. רות חזק בתאור המציאות כמות שהיא, מדויק, חסכוני וקפדן. לתאורי הנוף, מזג האוויר, לבוש, אווירה, מעמדות חברתיים וכיוצא בזה רות אשף.

הסיפור מספר את שעובר על שלשה דורות בממלכה האוסטרו-הונגרית משלהי המאה ה-19 ועד ליום מותו של הקיסר פרנץ יוזף ב-1916.
מדובר במשפחה של איכרים שביום אחד משתנה מעמדה. סב המשפחה מציל בקרב את הקיסר ממוות בטוח. הוא זוכה בתואר אצולה, דרגה ומעמד.
בן הסב זוכה אף הוא לכהן כשר מחוז, חייל- פקיד שמעמדו של הסב הועבר אליו בירושה. הנכד אף הוא מגוייס לשורות הצבא ומקבל דרגות קצונה בזכות מעמדו, אך הוא איננו כישרוני, חלש אופי, נהנתן ואנוכי. הנכד גדל כשברקע הסיפור מתוארת שקיעתו יחד עם שקיעתה של האימפריה האוסטרו- הונגרית.

הקריאה איטית לא בגלל שהיא מורכבת אלא מכיוון שהיא כה מענגת.
ללא ספק יצירת מופת של אחד מגדולי הסופרים היהודים שפעל בין שתי מלחמות העולם.

» ביקורות נוספות של משה
» ביקורות נוספות על מארש-ראדצקי - ספריה לעם #265