ביקורת ספרותית על שירת הברבור מאת טל בר
ספר טוב

---

הנרי איש המוסד ברגע של שיחה מלב אל לב אמר לדניאל "הדבר החשוב ביותר שאנחנו משיגים בעבודה הזאת הוא זמן. אנחנו בעצם קוני- הזמן של מדינת ישראל. מאריכי החכירה אם תרצה. [...] לכל חיסול ולכל מבצע יש אותה מטרה, והמטרה היא דחיית הסוף של המדינה הזאת". האמירה הזאת ועוד אמירות בספר היכו בי. פתאום זה ברור שאנחנו לא כמו כל מדינה על היקום שיכולה להשתזף בשמש עם משקפיים חסינות מציאות ולהפנות מבט. ייקח הרבה זמן לאיזה שהוא קמצוץ של אמון ביננו לבין העולם הערבי שהחמאס וקבוצות טרור אחרות עשו במעשים הרבים שלהם ותלו מטרה על כל גב מוסלמי בעולם.

לדניאל יוצא היחידה המיוחדת שטס במסלול ישיר לעבודה במוסד אין רגע דל. הוא שנא שקרים במיוחד לעצמו. היה קשוח מבחוץ אך כל כך רגיש מבנים עד כדי חמלה לאויב שאותו חיסל במיומנות רבה ותושייה גדולה. דניאל עשה את העבודה השחורה רחוק מהעין בשקט עם אלכס בת זוגו הפיקטיבית למבצעים מלוכלכים, היא הייתה קרת רוח וטוב שהייתה בסביבה אך היה עוזר בחדרם במלון אם היא לא הייתה מסתובבת מולו בתחתונים לבנים וחולצת בטן. לרוב הוא הצליח פשוט להפנות את הגב.

לפעמים צ'רלי צץ החוצה ולפעמים דניאל, כי להיות מרגל זה מבלבל. הכיסוי של דניאל הוא יהלומן עשיר מקנדה שמסתובב בעולם וסוחר ביהלומים יקרים, לקח לו זמן אבל בסוף התרגל להתלבש יפה וללון במלונות עשירים. במציאות המפוצלת של דניאל יש דיאלוג פנימי מי מהטיפוסים שהרכיבו אותו התחיל עם נטע היפה והטהורה האם זה הגבר המסוקס איש המוסד בעל הריבועים בבטן שרגיל ויודע לשקר, או הגבר השקט שמנגן בגיטרה ואוהב ארוחות בוקר ישראליות, סלט קצוץ טחינה ופיקניקים רומנטיים בטבע. המציאות כל הזמן נעה בין החיים למוות או כמעט מוות, זה חלק מהעבודה, מהמטרות, מקידוש המטרה העליונה של כל העסק הזה כדי שנוכל לחיות פה בארץ. המציאות השברירית הזו כמרגל כל רגע יכולה להישבר, וצריך לשמור עליה שלמה ולשחק את המשחק כדי להישאר בחיים.

כשפגש את נטע נאלם, לא ממש הצליח להוציא הברה, היא הייתה כל מה שחלם עליו כבת זוג, הם היו זוג מנצח. וכך העלילה מתנדנדת ונעה פנימה והחוצה כל הזמן. דניאל ונטע והמחשבות שלו והכעסים, והמצפון שמציק אחרי חיסולים והבדידות לא לספר לנטע מה הוא עובר, והגעגועים התמידיים למגע וחיבוק מול החיים עצמם שנעים כל הזמן קדימה בלי לעצור. הטרור נוכח כל הזמן, היחידה, המבצעים והקושי באימונים כדי להכין אותו לגרוע מכל, שאם במקרה ייחטף.
העלילה זורמת, הכתיבה נפלאה, הנושא המדובר הוא לחם חיינו כרגע. אנו זקוקים להרבה ניצחונות קטנים, לביטחון, לאמון שיהיה בסדר, לתקווה חדשה שתצמח פה מהחורבן, לחיים שיצמחו במקום שחיים אחרים נגדעו, שיהיה לנו המשך.

החלק האחרון בספר היה קשה מנשוא והתכתב עם כל מה שקורה בארץ כרגע. כי גם לסורים יש מודיעין וגם הם יודעים לתת מכות. וקפטן חסן הסורי לא חוסך במכות. למרות שאחרי הפצצות חודרי בונקרים הם נראו יותר כמו שני אחים לנשק פצועים. .אוטומטית המחשבה הראשונה של דניאל שהממשלה שלו הפעילה "נוהל חניבעל". חסן צרח עליו ואמר לו "בשר תותחים זה מה שאתה בשבילם".

חסן טועה, החיילים שלנו כל אחד מהם גיבור, גם כשהם נלחמים הם נלחמים עם אהבה בלב לארץ הזאת שאדמתה חרוכה מדם. הם נלחמים למען התקווה שיהיה פה טוב ואני מצדיעה להם.

» ביקורות נוספות של חני
» ביקורות נוספות על שירת הברבור