כניסה לחדר בריחה, מבחינתי, היא כניסה להרפתקה. זהו עולם חדש של חידות, צפנים וחדרים נסתרים. יש תחושת סיפוק אדירה בלחיצה על כפתור נסתר בקיר או בגילוי הצירוף המדויק שפותח דלת לחדר חדש - כזה שלא ציפית לו כלל.

אייברי גרמבס, הדמות הראשית בסיפור, מגיעה אל בית משפחת הותורן - וברגע שהיא נכנסת אליו, מתחילה ההרפתקה שלה. הבית הופך עבורה למעין מתחם של חדרי בריחה: מלא סודות, רמזים ואתגרים. לא רק שהמקום שונה לחלוטין מהחיים שהכירה, אלא גם האנשים שבו שונים ומורכבים.
היא פוגשת שם את ארבעת נכדיו של טוביאס הותורן, שכל אחד מהם שונה מהאחר בדרכו, וכל אחד מביא איתו ייחודיות וסיפור משלו. מול כל זה, נפרס בפניה עולם שלם של אפשרויות בלתי צפויות, רחוק מאוד מהמציאות שממנה הגיעה.
בעצם, זה הלב של הספר לא רק תעלומה שצריך לפתור, אלא מסע בתוך עולם חדש ולא מוכר, שבו כל רמז מוביל לעוד שאלה, וכל בחירה משנה את הדרך. כמו בחדר בריחה, גם כאן צריך לחבר בין הפרטים, לסמוך על האינטואיציה, ולהעז להיכנס אל הלא נודע.

ולמרות שזה קצת ספר נוער, זה לא הפריע לי בכלל ואני כבר בדרך לספר השני בסדרה
מה כן מעט הפריע לי? התיאור החיצוני של אייברי כמעט ולא קיים, ולכן היה לי קשה לדמיין אותה בצורה ברורה

״את לא שחקנית, ילדה. את הבלרינה מזכוכית — או הסכין.״

לאחר מותה של אמה, אייברי התגוררה עם אחותה החורגת והחבר המניפולטיבי שלה. היא בחורה חכמה, אוהבת חידות ולמען האמת, ממש טובה בלפתור אותן. היא נאבקת על בסיס יומיומי בכדי לשרוד, ופותחת את הבוקר במשחק שחמט עם הומלס.

אל אייברי פונה גרייסון, ומגלה לה שחייבת להיות נוכחת בהקראת צוואתו של טוביאס הותרון, מילארדר זקן עם חיבה גדולה לחידות. אייברי חושבת שאולי הדברים ישתנו כאשר מגלה שהיא זו שיורשת את רוב הירושה של הזקן. אך זה הרבה יותר מסובך מכך.

אהבתו של טוביאס לחידות תופסת חלק גדול בירושה, ויש למצוא ולפתור רמזים רבים, על מנת שאייברי תקבל את מה שמגיע לה.

הרמזים היו נורא מעניינים ואהבתי לראות איך אייברי והבנים פותרים אותם.
הדמויות של אייברי והבנים היו מיוחדות ובלתי נשכחות. לכל אחד יש אישיות כל כך ייחודית ומסקרנת, איך הבנים היו מסתוריים, בין אם זה במה שאמרו או איך שהתנהגו. אייברי היא דמות כל כך חכמה ונחושה, אומנם אני חייבת להודות שלא התחברתי אליה כמו שחשבתי שאתחבר.

בנוגע לארבעת האחים, נאש, המבוגר ביותר, היה היחיד שהרגשתי שאפשר לסמוך עליו. כל השאר פשוט היו חשודים באופיים. ואז יש את גרייסון הקפדן, לא בטוחה למה, אך אליו הכי התחברתי. לא כי הוא בלונדיני, אני מבטיחה. אחריו יש ג׳יימסון, האח המסובך ביותר לדעתי, זה שחי על חידות ונושם אותן להנאתו. איתו הרגשתי סוג של אפלה, והוא מסתורי בצורה מעצבנת. והאחרון, זנדר. הוא הרגיש לי חסר דאגות כזה, יותר מדי חמוד, זה גרם לי לחשוד בו מעט. באמת הרגשתי שאני לא יכולה לסמוך על אף אחד מהבנים. נראה מה יהיה איתם בהמשך.

בסופו של דבר, ספר טוב, עלילה מרתקת, חידות מעניינות ואחלה מסתורין.
ממליצה.