ביקורת ספרותית על קול של פרפרים מאת רקפת זיו-לי
ספר לא משהו

---

שירה נזכרת מדי פעם בילדותה ונעוריה בירושלים. בת להורים ממוצא אירופי שעברו לא מעט, מחושבים וחסכניים גם בהבעת רגשות. לעתים הלכה הביתה ברגל כדי לחסוך את מחיר הנסיעה באוטובוס כי אמא אומרת 'לא טוב לבזבז כסף'. זיכרון נסיעה ארוכה ומייגעת באוטובוס כשליחה עבור חנות פרחים.
כבוגרת אוהבת מוזיקה עובדת בתל אביב כפקידה במשרדו של יואב, נשואה לאלון ואם לשני בנים. משפחתה מתגוררת במודיעין ושירה מבקרת מדי פעם את הוריה בירושלים. האם חנה מנותקת וחיה בעולמה. בנה הצעיר אסף סובל מליקויי תקשורת מה שמקשה על הוריו וסביבתו.
יש בספר משהו מדשדש, עד החלק בו ה'אין סיפור' מקבל תפנית כאשר אמה של שירה ואסף נעלמים והיא מוצאת במקרה מעטפה ישנה ומסקרנת בקופסת גזרי עיתונים של האם. תעלומה.
המשטרה ומתנדבים מתגייסים לחיפוש הסבתא השרויה בשכחה והנכד המתקשה לתקשר. החששות לגורלם מכרסמים.
והתעלומה מתבררת כמשהו חסר מעוף.
לא לטפח ציפיות. יש איזו מסגרת סיפורית עם עבר והווה כולל סבתה של שירה. משפחתיות לא פשוטה אבל בסופו של דבר לא מצליח לרתק- בסגנון הכתיבה הבנאלי למדי ותחושה שזה לא ממש הולך לשום מקום.

» ביקורות נוספות של ראובן
» ביקורות נוספות על קול של פרפרים