ביקורת ספרותית על אינטימיות מאת ז'אן-פול סארטר
ספר טוב

---

מיהו הזולת ? מה הוא מרגיש ואיך הוא חווה את העולם. לא משנה כמה אני מנסה להתקרב, תמיד תישאר בי תחושה חזקה של פירוד. הפרדה ראשונה שמתחילה בעור שאני לובש, בגוף. הפרדה שנייה בתודעה, בהסתכלות ובאדישות השגרתית שלי כלפיי העולם. יש רגעים שאני מוצף אמפתיה וחמלה והחומה הזו נסדקת ודרכה מבצבצים אורות וניצוצות של האחר. אבל עדיין זה לא מספיק. גם כשאתה נותן חיבוק חזק, כשאתה באינטימיות, זה לא מספיק. תמיד משהו חסר. זה לא שלם. "....וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" וכולי. אני גר בתוך עצמי ואתה גר בתוך עצמך. לפעמים אני מבקש לטשטש הזרות הזו. "קריאת ספרות מאירה את המוח בדרכים המחקות את הפעילות העצבית של החוויה עליה אתה קורא..." וכולי. באינטימיות החוויה הזו עזה. יש תחושה של טשטוש הגבול עם האחר, צמצמום המחיצה. זהו מקבץ של חמישה סיפורים קצרים ובכל סיפור הדמות הראשית נושאת את הקיום של קו העלילה. למרות שהסיפורים קצרים מקבלים את הקיום ו-או החוויה של האחר בעוצמה גבוהה ואי אפשר להישאר אדישים לזה - מרגישים. יתרה מזאת, הפילוסופיה טבועה בטקסט בצורה בהירה ולא צריך לדלותה בכלי מנתחים, סארטר נוגע בקרביים של החיים ומציג זאת דרך חמש זוויות שונות. מומלץ!

» ביקורות נוספות של יובל
» ביקורות נוספות על אינטימיות