“קיבלתי את הספר במלאות שנה למלחמת חרבות ברזל, יחד עם סימניה שהמשפחה הכינה, הכותבת "אנו מקדישים את הספר לכל החיילים שמצויים בתהליך השיקום כעת, בתקווה ובאמונה שסיפורו של חנן יתן להם כח, תקווה והשראה".
חנן פרנק מספר על שיקומו במחלקה האורתופדית בבית החולים לאחר שנפצע קשה במלחמת ההתשה. הסיפור כרעיון, אם אתנתק מהחוויה האישית הדראמטית של הסופר, שייך בעיניי לקו סיפורים, דוגמת "ג'וני שב משדה הקרב", "במערב אין כל חדש". לא במובן הפציספטי, אנטי מלחמתי. לא מצאתי ביטויים ציניים משמעותיים כלפיי מלחמה, המדינה והמערכת הצבאית. אלא במובן תודעת הפצוע, חוויתו הגופנית, רגשית ותהליך של השלמה והכרה עם השינוי הפיזי שמגביל אותו. נהניתי לקרוא את הסיפור של חנן, הצורה הקלילה שבה הוא פורס את השנה פלוס שעברה עליו בשיקום, ההתמקדות שלו דווקא בחיובי, בנקודות היפות והנעימות של החיים. חברות, תשוקה, צחוק ומשחק.
חנן מגלם את דמות התמים האולטימטיבי. דווקא בתוך סיפור פציעתו תמימתו מתגלה כמגן האנושי החזק ביותר. בסוף הספר מתגלה נצנוץ ראשוני, הבלחה של התבגרותו ותחילתו של ניפוץ התמימות.”

“ספר מעולה של חנן פרנק המספר את סיפור פציעתו הקשה במלחמת ההתשה. סיפור השיקום הארוך מסופר בהומור ובשמחת חיים.
ממליצה מאוד!”