ביקורת ספרותית על מילים אחרונות מאת מייקל קוריטה
ספר לא משהו

---

"אל תביכי אותי עם החרא הזה" היו המילים האחרונות שאמר מארק נובאק מקליפורניה לרעייתו לורן. את ההודעה הקולית 'אני אוהב אותך' שהשאיר מאוחר יותר בתא הקולי של הנייד שלה היא כבר לא תשמע.
כשעצב וזעם מפעפעים בו נשלח מארק יותר משנה אחרי לגריסון הנידחת והקפואה באינדיאנה מטעם עבודתו 'חפות בע"מ' החוקרת מקרי פשע שלא פוענחו עד תום ומספקת הגנה לחשודים אפשריים והפעם הוא המערן (חוקר מערות)
רידלי בארנז הנתפס כתמהוני מטורלל אך אין ספק בכשרונו לחקור מערות ענק, לטפס ולהתמצא בהן גם באפלה. רידלי שנשא החוצה ממערת 'הצוהר' הענקית את גופת הנערה שרה מרטין עשור קודם. עננת החשד במותה רובצת עליו ללא הוכחה מוצקה.
אז מה יש לנו? שני מקרי מוות לא ברורים שבצירוף מקרים תמוה אירעו באותו תאריך בשנים שונות. חוקר מקליפורניה בעל עבר לא קל עם אם מטורפת ואחרי טראומה אישית. שריף מקומי, חשדנות טיפוסית של קהילה מסוגרת כלפי זרים. עבריינים המסוגלים להיות אגרסיביים, התחזות וסודות אפלים של עיירה נידחת. כסף גדול ו...היפנוזה. כן. ג'וליאן גרוסמן יודעת לטפל בהיפנוזה ולהעלות זכרונות מודחקים.
מה עוד יש לנו? ספר מסורבל, גדוש קשקשת ונדמה שזו נחלתם של סופרים עכשוויים שסבורים בטעות שעיבוי הספר בפרטים טפלים תורמת. תרגום שגוי כמו 'התינוק שלו' וברור שבמקור המונח הוא 'הבייבי שלו' (his baby) בעל משמעות אחרת. משפטים מגוחכים כמו 'אבל החתיכה הקטנה הזו נעלמה, ועכשיו מופיעה ללא הפרעה במים, כמו נחש גוסס או קווצת שיער של ילדה בלונדינית'.
באמא'שכם?
בקיצור- מוגזם. יש איזו עלילה, תובנות מעניינות לעתים על מערות, הזיות והיפנוזה בצד מינון לא מבוטל של 'פקה פקה בולו בולו'.
אכזבה אחרי הציפיות בעקבות קריאת "עד במנוסה" של המחבר שהיה טוב בהרבה.

» ביקורות נוספות של ראובן
» ביקורות נוספות על מילים אחרונות