ביקורת ספרותית על איון מאת אוריפידס
ספר לא משהו

---

לא מהמחזות הנחשבים יותר של אוריפידס, ומסיבה טובה..

העלילה מלודרמטית להחריד, המקהלה די משמימה, והמחזה מתחיל עם רעיונות די מרתקים ובעלי פוטנציאל אבל ממסמס אותם בגדול בסיום.

העלילה עוקבת אחר אישה אתונאית שאפולון אנס אותה, היא לא סיפרה לאף אחד, וכשהיא ילדה לו בן היא נטשה אותו במערה בה הוא אנס אותה מתוך תקווה שאולי הוא יציל את הילד. אבל כעת, כמה עשורים לאחר המאורע, היא בטוחה שהילד מת, היא לא הצליחה להיכנס להריון שוב, והיא הולכת לאורקל של אפולון בדלפי עם בעלה כדי לדעת בנבואה האם היא תיכנס להריון שנית.
אממה, אפולון הציל את הילד ללא ידיעתה והביא אותו למקדש בדלפי, לשמש כמשרת. התוכנית שלו היא לגרום לכך שהילד (שהוא כבר בחור צעיר) ילך איתה לאתונה ומאוחר יותר הוא יגלה להם את האמת, כדי שהבושה של אפולון לא תיוודע ברבים.

על פניו זה קונספט אדיר שיכול לשמש לבחינת המוסריות של האלוהות לעומת המוסר האנושי ועוד רעיונות, אבל אני מרגיש שהמחזה לא באמת הולך לשם יותר מדי אלא פותר דברים מאוד בקלות, לפעמים אפילו מתעלם מהבעיות והקונפליקטים, ונשאר איזו מלודרמה פשטנית להחריד.

3 \ 10

» ביקורות נוספות של roeilamar
» ביקורות נוספות על איון