ביקורת ספרותית על זוגות בודדים מאת ישראל סגל
ספר בסדר

---

נראה לי שלא מדברים על תאונות דרכים ועל המחיר שלהן. לא מספיק מדברים. נניח שכן מזכירים את אלה שנהרג, כי בכל זאת קשה להתעלם ממתים, הרי שאת הפצועים שחייהם שינו כיוון נוטים לשכוח. השבת פגשתי זוג שהבן שלהם נפצע בתאונה מחרידה בדרום הארץ, כבר עברו חודשים, והאיש מנסה להשתקם. הפגיעה בעמוד השדרה שלו חריפה, והוא כבר לא יילך, אשתו והילדים מנסים להתרגל יחד איתו למצב החדש. משפחה שלמה שברגע אחד של נהגת שיכורה וחסרת זהירות משנה כיוון חיים לחלוטין.

זה קשור כאן, כי יש כאן בספר שתי תאונות דרכים. אחת קיימת בתוך העלילה, והיא התאונה שהפרידה סופית את הגיבור יואל מאשתו שלומית ומפוטנציאל ההורות המשותפת שלהם, ובכך הם הופכים להיות אחד מהזוגות הבודדים שבספר. אמנם בזוג, אך בודדים. כך גם חברו של יואל, מארק גרובר, ואשתו. כך גם אמו של מארק, לוקי, שאספה את הנער הבודד יואל אל ביתם. אנשים שהם בזוג אך למעשה בודדים. כך גם הוריו של יואל, אביו המעניין, הצבעוני, הנוכל מאחז העיניים מול האם הפשוטה והיציבה.

התאונה השנייה קרתה מחוץ לספר, לישראל סגל עצמו, כפי שכותב העורך שמעון אדף באחרית הדבר. מסתבר שסגל התחיל לכתב את הספר שלו, ואז עבר תאונת דרכים לא פשוטה, השלים את טיוטה של הספר, ונפטר. שמעון אדף השלים את הספר בהעדר המחבר ועל סמך שיחה שהיתה להם.

ובכן, זה מסביר הרבה. הספר הזה הוא כמו חור שחור של רגשות דכאוניים ושל תחושת אובדן ושיממון, אבל בלי תמה שמחזיקה אותו ובלי קו עלילה סדור שקל לעקוב אחריו. התיאורים קופצים מפה לשם ומתקופה לתקופה. מהווה, אל הילדות, בחזרה להווה ושוב תקופות בעבר והבלבול גדול. המשכתי לקרוא, בקושי גדול ולסירוגין, רק מתוך התקווה שבסוף כל הנקודות יתחברו, אבל הן לא. לא מוציאים ככה ספר, עם כל הצער. חבל.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על זוגות בודדים