ביקורת ספרותית על בעצלתיים מאת מתן חרמוני

---

אני לא יודע מה בדיוק קרה למתן חרמוני כשהוא כתב את הספר הזה, "בעצלתיים". כשהתחלתי לקרוא את הספר, בעמודים הראשונים שלו, חשבתי שאני קורא את ההקדמה למה שאני אמצא מן הסתם בהמשך, בעלילת הספר רק שצורת הכתיבה ממשיכה כך. אז איפה העלילה באמת?

בואו ונשים קלפים על השולחן, לדעתי בכנות בדרך כלל מתן חרמוני הוא מספר לא רע ושלא תבינו אותי לא טוב, לא שחלילה סבלתי בקריאת הספר אבל משום מה יש לי הרגשה שהוא יודע טוב מאוד למה הוא בוחר לכתוב על נושאים שכויכול משאירים אותו לבד במשחק. חוקר או לא? הפעם מתן הביא לנו את הקרשים (בכתיבת שירה קוראים לזה "ארס פואטי" בכתיבת פרוזה באמת שאין לי דרך לתאר את זה) וביקש שנבנה מהם את העלילה בעצמנו.

זאת לא פעם ראשונה שהוא בוחר לכתוב על תקופה רחוקה, אם נקח לדוגמא את "היברו פבלישינג קומפני", רק שהפעם הוא עושה את זה עם אנשי בראשית התיאטרון בארץ. הוא ככל הנראה יודע שלקוראים ברמת הממוצע אין ספרים שמביאים את סיפור התחלת העשיה בתחום התיאטרון בארץ, ביהשג יד. אז הוא בחר להביא לנו אותה בתקווה שמי שיבוא אחריו ימצא לנכון לצטט אותו, למרות שבסוף הספר אין ביבליוגרפיה, מה שמקובל להיות יותר בספר כזה.

אז אם תרצו, אפשר לראות את זה כך, בזמן שאתם אולי מפנים מהספריות שלכם ספרים שהעלו אבק הוא מחזיר לכם אותם בדרך אחרת, עם פה ושם איזכורים ודברים שידועים בדיעבד על הצטלבות דרכים בין אנשים שלולא הוא כנראה אף אחד לא היה מעלה על הכתב, אחרי הכל בין המעטים שמוצאים בזה סיפור (לפחות בינתיים) זה מתן חרמוני בעצמו. אני באופן אישי לא רואה בזה חלילה בעין לא יפה, נהפוכו אני דווקא מוצא בזה הזדמנות נפלאה לחפש את אותם ספרים ישנים, כך שאחרי הספר הזה אני מתכנן לקרוא את הספר "התיאטרון העברי" של מנדל קוחנסקי, מצאתי כי פחות או יותר אותן נפשות פועלות בכל אחד מהספרים הללו. רק נשאלת השאלה: אם מתן חרמוני רוצה שנקרא את הספרים שלו ובמיוחד את הספר הספציפי הזה, כרומאן או כספר עיון או שמא רומאן בטעם של ... ?

» ביקורות נוספות של אהוד בן פורת
» ביקורות נוספות על בעצלתיים