ביקורת ספרותית על הציור האחרון של ואן גוך מאת אליסון ריצ'מן
ספר מעולה

---

הסופרת הנהדרת הזו שלה רומנים רבים וטובים מקבלת השראה לספריה כל פעם בדרך אחרת.
הפעם אחרי ביקור במוזיאון המטרופוליטן לאומנות, בתערוכה שהציגה אוסף פרטי של ד"ר גאשה רופאו הפרטי של וינסנט ואן גוך בחודשי חייו האחרונים,
בעזרת תרופות הומיאופאתיות שקיווה שיעזרו לו להרגיע נפשו החולה.
הרופא האלמן ושני ילדיו פול ומרגריט גרו בכפר צרפתי פסטורלי בשם אובר סור אואז, מקום שליו ושקט שמשך אליו אומנים עירוניים.הרופא שהיה גם צייר וחובב אומנות שמר בקנאות על פרטיותם של משפחתו מפני רכילות כפרית...
הרופא נפטר עשרים שנה אחרי התאבדות מטופלו ואן גוך ורבים מציוריו של הצייר נשארו ברשותו ועברו בהמשך לבנו פול.
הבן פול נישא והמשיך להתגורר בבית ילדותו ביחד עם אחותו מרגריט שלא שנישאה והמשיכה לנהל את משק הבית.
הדמות שסיקרנה את אליסון ריצ'מן היתה דווקא מרגריט האצילית ששימשה מודל לשניים מציוריו של ונסנט. אחד הציורים ניתן לה במתנה ונתלה בחדרה 40 שנה.
"את התמונה הזו אני רואה מדי לילה ולפני השינה וגם ברגע שאני פוקחת את עיני מידי בוקר".
כשאחיה פול החליט למכור יצירה של האומן הוא בחר בציור זה כנקמה באחותו.
המניע למכירה הוליד את הספר ו"בנה" את הרומן בינה לבין וינסנט בשהותו בחודשי חייו האחרונים בכפר זה וכבן בית במשפחה זו.
הספר שאב אותי פנימה וזכיתי לחוויה אומנותית נפלאה של טכניקת ציור, בחירת מודלים,תיאורי משיכות מכחול, צבעים עזים שמעוררים חשק לרוץ בטבע ולצייר.
ספר מרגש על צייר גאון עם נפש מעורערת שכל רצונו לצייר. העובדה היא שצייר באותם ימים יותר משבעים ציורים.
כמו הרבה אומנים גאונים שלא זכו בחייהם להכרה, ציוריו הוערכו רק אחרי מותו.
הספר הזה גרם לי לרצות להכיר טוב יותר את יצירותיו ולהתחבר אליהן.
ממליצה בחום.

» ביקורות נוספות של יפה
» ביקורות נוספות על הציור האחרון של ואן גוך