ראש ממשלת בריטניה הוגה רעיון אבסורדי שנשיא ארה"ב מגדיר 'מטורלל'. היפוך הכלכלה.
עובדים ישלמו למקום עבודתם וחנויות ישלמו למי שיקנה בהן. היפוכיזם, זרימה הפוכה - בניגוד לסדר המקובל, שעוניזם (לכיוון השעון). בעלי דירות יממנו את דייריהם בקניית סחורות רבתי. כך לגירסתו תיעלם האבטלה וכולם ירוויחו. הוא מנסה לשכנע את הקבינט ולהפעיל לחץ לקדם את יוזמתו, שתצא לדרך בחג המולד שיוגדר 'יום הא' (היפוך). אם זה יצליח בבריטניה, הוא מאמין, ארצות הברית תאמץ בסופו של דבר את הרעיון ואחריה סין, לא תהיה לה ברירה.
השיר שהוא מנסה להעביר בפרלמנט כהמנון תכניתו הוא להיט העבר של הלן שפירו- Walking back to happiness .
במפגש אבסורדי פרטי עם קנצלרית גרמניה בו נוכחים עוד עשרה איש כולל מתורגמנים, שומרי ראש ואנשי צוות הוא עונה לשאלתה על 'למה בעצם' במילה היחידה 'כי' (הדגש במקור). אינו יכול להרחיב מדי כי המילים היחידות שהוא יודע בגרמנית הן 'שלאף' ו'שטונדה'.
פרשה נוספת- התנגשות בערפל כבד בין ספינת דייגים בריטית לאניית מלחמה צרפתית. הבריטים שניספו דגו במים טריטוריאליים של צרפת ובניגוד לחוק והופכים לגיבורי האומה.
אבל האבסורד הגדול מולם הוא שראש הממשלה הוא בעצם....ג'וק. כן, מקק. בוקר אחד הוא התעורר ומצא עצמו בגוף אחר. קפקאי לחלוטין. ועכשיו אפשר לומר שלג'וק נכנס ג'וק בראש. לה קוּקָרצ'ה!
הספר הקצרצר נכתב כאירוניה חריפה על הברקזיט ומנהיגי העולם כיום אך חוטא למטרה. הוא נתפס כמהתלה מוגזמת כולל שאריות פיצה וגללים בדרכו של הג'וק. האבסורדים אלה ואחרים הופכים את הספר לְמה שהוא. בהחלט לא מהטובים של מקיואן.


















