ביקורת ספרותית על השבח לטיפשות מאת דזידריוס אראסמוס מרוטרדם
ספר טוב

---

#
הטפשות, שהועלתה בחיבור הזה לדרגת אלה, פוצחת בנאום המשבח את תכונותיה ואת תועלתה לציבור. במבט קומי וסאטירי. היא מתייחסת למצב הטפשות של אנשים בין אם הם עדיין תינוקות וטפשותם החמודה היא בסך הכל בורות שתשתנה עם השנים, בני נוער שעלומיהם המושכים מבוססים על טפשות בתוספת התלהבות, או זקנים שהטפשות מעבירה למצב של "ילדות שנייה" בו הם הכי דומים לתינוקות (וגם הכי מסתדרים עם תינוקות...)

בציטוט מסופוקלס הוא אומר "עָרֵבים מכל חיים בלי בינה". בעברית "אין שכל, אין דאגות". מחמם את הלב לראות איך מסמך שחובר לפני יותר מ-500 שנה הוא כה רלוונטי היום. הטפשות ממשיכה את נאומה, מסתמכת על אילנות גבוהים (סופוקלס, אריסטו, אפלטון וידידיהם), מצביעה על הטפשות הטבועה בנשים – היא הסיבה, לדעתה, שנשים הן נעימות לגברים. לו חס וחלילה היו הנשים חכמות כגברים(!?!) גברים פשוט לא היו מוצאים בהן נחמה ונחת. בלי להתווכח על הקביעה המרנינה, תוצר של תרבות עתיקה, המסתמכת על תרבות עתיקה עוד יותר (הידעתם שאפלטון כתב חיבור בו הוא בוחן האם הנשים שייכות למין האנושי או שהן בעצם, סוג של בהמות חביבות?) מעניין לדעת שהגישה הזו רווחה עדיין בתקופת הרנסנס, אצל מלומד הומניסט כמו אראסמוס מרוטרדם.

ככל שהוא מתחמם ומתלהב, כולל ארסמוס בשם הטפשות עוד ועוד "לקוחות". מהם גם כאלה שבטוחים שהם פועלים בשם היפוכה של הטפשות, החוכמה. הוא מוסיף את טפשותם של בני האדם, בבואם לצבור רכוש או מעמד, את טפשותם של המורים(!) המשגשגים, כביכול, ב"מטחנות התלמידים". חיים בלכלוך קבוע, ברעש קבוע, פורקים את זעמם במקלות, בענפים ובכל הבא ליד ומאמינים בטפשותם שמקצועם מכובד. הוא ממשיך באנשי דת, מכל הדרגות. לדעתו – התקֵפה גם היום – עדיף למי שרוצה לחיות בנחת לא "לפתוח עליהם פה". אלה, מכל מקום, מרבים בפילפולים ומסובבים את האמת כך שתתאים להשקפה אותה הם מבטאים. גם מלכים ואנשי חצרם, לא נמלטו מלהצטרף לרשימה הלא מחמיאה הזו.

החיבור עצמו כולל 134 עמודים – חציים החיבור עצמו וחציים הערות שוליים, בדרך כלל מוסיפות לידע (מי אמר, למי אמר, מתי נאמר וכו') לפעמים הן הבהרה המוסיפה להבנה. כמו כן משובצים בטקסט 11 איורים משובבי נפש, לרוב של הירונימוס בוש, שציור שלו נמצא גם על כריכת הספר. שפת התרגום וההערות (של נתן רון ומירב מילר) "עתיקה" המתאימה לרוח הטקסט. הספרון כולל גם מבוא מאת נתן רון ומכתב של ארסמוס לידידו תומס מור.

אז מה אני אומרת? מנחמת העובדה שלא אנחנו המצאנו את הטפשית, או אפילו את המודעות לה. בא אותו איש רנסנס שבקושי שמעתי את שמו ומרים מסך על אחת התופעות הכי מעצבנות (תמיד של אחרים, כמובן, לא שלנו) בהתנהגות האנושית. לא יודעת למה לייחס את העובדה, שקראתי וכתבתי על החיבור המשעשע(?) הזה בסוף השנה בה הטפשות היתה כה נפוצה, שאפילו הפסקנו לשים לב אליה והיא הפכה בעצם לנורמה.
מאחלת לכולנו שהשנה הבאה תיתן דריסת רגל להיפוכה של הטפשות. שנצליח להתמודד עם מה שמזומן לנו, בלי עזרתה המפוקפקת של הטפשות ובלי המחסום שהיא מספקת מפני אור, אוויר צח ואמת.
שנה טובה!

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על השבח לטיפשות