ביקורות ספרים על הספר רצח לפי הספר - סוזן ריילנד #1

אני אתחיל בכוונה עם ספר אחר. בספר בשם "מבחר הסיפור העולמי" שיצא בהוצאת א. שרברק בע"מ תל אביב, כנראה בשנות השישים של המאה הקודמת. שם, בינות לדוסטוייבסקי, טולסטוי ובלזק, יחד עם סטיינבק, או הנרי ומקסים גורקי מובא גם הסיפור "צוואת הארדיכל" מאת ארתור קונן דויל. בפתיח הקצר לסיפור כותב עורך האנתולוגיה ר. קמחי כך: "ארתור קונן דויל (1899-1930) מספר אנגלי שהתפרסם בעיקר מסיפוריו הבלשיים על 'שרלוק הולמס' כתב גם רומנים וסיפורי הרפתקאות. לפי השכלתו היה רופא שהתעניין במחקרי הנפש, ובסוף ימין נתפס לתנועת הספיריטואליסטים וכתב בעניין הזה כמה מחברות להוכיח את אמיתות התנועה. סי... המשך לקרוא

נצחיה

# אחד היתרונות של קריאה בספרים אלקטרונים, הוא שאתה יודע בכל זמן נתון איזה אחוז מהספר קראת. נדיר שאבדוק בספר מודפס, אם אני לא משתעממת, כמה עמודים נשארו לי. אני יכולה לדעת אם זה חצי או שליש אם המספרים פשוטים. נגיד 200 עמודים מ 400 זה חצי, 200 עמודים מ 600 זה שליש (אני יודעת שאתם מתפעלים כמוני מידיעת החשבון שהפגנתי) אם המספרים לא פשוטים, אני כבר צריכה מחשבון וכנראה אוותר על הידיעה. בספר אלקטרוני הנתון הזה מוצג תמיד. בספר הזה, שהמבנה שלו מתוחכם מאד, אחרי 29% מופיע רצח ברור (הקודם היה מוות שלא ברור אם היה רצח) אחרי 49% מכריז הבלש שפתר את התעלומה ו... משאיר אותנו עם הלשו... המשך לקרוא

yaelhar

״רצח לפי הספר״-אנטוני הורביץ הוצאת כתר 435 דף ראשית, הבינותי שזה מתח בריטי כאגטה כריסטי ושות׳… שנית, מי המתרגם? כתוב באנגלית ״רציחות עורב הנחלים-עקעק״, איך הגיע ל״רצח לפי הספר״? הייתי נותנת שם אחר. שלישית, ההתחלה של הקוראת כעורכת ספרים, סוזן ריילנד, את הספר של אלן קונווי, ״רציחות באחוזת פאי״, שכותב על דמות בלש שכתב בכמה ספרים. סדרת אטיקוס פונד, הבלש הגרמני שהיה יהודי וניצל ממחנה בלזן. מחשבותיה על ספר זה הכניסה אותי להיכון של הנאה. כי אלן קונווי הוא דמות בדיונית והרצח מתרחש בשנת 1955. זה נשמע כבר יותר משעשע…. אז להכין כוס תה ופאי כלשהו (... המשך לקרוא

דנה

הספר הזה הזכיר לי לא במעט את ספריה הזכורים לטוב של אגתה כריסטי. בזמנו אלו היו המותחנים הבלשיים הנפוצים בעלי תבנית מאוד מסויימת של רצח ככפר ציורי באנגליה עם לא מעט חשודים ובלש/בלשית ממש לא לפי הספר - מפענחים את הרצח/רציחות כאשר כל החשודים יושבים ושומעים את סקירתו של הבלש ואת ממצאיו. פה יש טוויסט אחר, מקורי - החלק הראשון של הספר הוא באמת אחד לאחד "אגתה כריסטי" - אבל מה עושים שעורכת הספר שקוראת את כתב היד - לא מצליחה לאתר את הסוף של הסיפור ונכנסת לנעלי הבלש ומנסה לפתור את התעלומה ואז פותרת עוד כמה תעלומות. מקורי, נחמד, כתוב היטב ובאמת מזכיר נשכחות לגבי איך... המשך לקרוא

רוני

***הסיפור המוזר של אנתוני הורוביץ*** אל אנתוני הורוביץ התוודעתי דרך סדרת הנוער שלו, אלכס ריידר. לא סבלתי אותה. היא נראתה לי אלימה וחסרת תחכום. בכל זאת ניסיתי גם את כפר אשמדים שלו, ששמעתי עליו טובות ומצאתי אותו גרוטסקי ולא מעט דוחה. אין לי תשובה לשאלה למה אחרי שני ניסיונות לא מוצלחים ניסיתי גם את עדשי השוקולד של הבז, ראשון מתוך סדרה נוספת לנוער של הורוביץ, אבל טוב שעשיתי את זה. למרבה ההפתעה הוא היה כתוב היטב, מרתק ואפילו משעשע. הומור בריטי, אתם יודעים. (כמובן שאת הסדרה הזו, המוצלחת יותר, לא טרחו לתרגם מעבר לספר הראשון, בניגוד לאחותה המיותרת). לא קור... המשך לקרוא

רויטל ק.

ספר מתיש ביותר. הספר כתוב כמיטב סיפורי הבלשות של אגאתה כריסטי (הרקולה פוארו, מיס מרפל) ארתור קונן דויל (שרלוק הולמס), ארל סטנלי גרדנר (פרי מייסון), רקס סטאוט (נרו וולף) - שם לכל המשתתפים יש מניע לרצוח את הנרצח, וכל אחד מהם היה מתישהו במקום הרצח. והנה מופיע הבלש החכם, ומתוך הסתכלות נבונה וראיה מפוקחת ושיחות מעמיקות פותר את התעלומה, ותמיד הרוצח הוא היחיד שלא נחשד לאורך כל הסיפור. אולם בספר זה (430 עמ') עלילת רצח אחת משולבת בעלילת רצח שני, שילוב שיש בו משמעות, עד אשר חשתי בשלישו האחרון של הספר, מותש, משפע העלילות, מריבוי החשודים, והתחלתי לתמוה, מה זה כבר מעניי... המשך לקרוא

יוסי נינוה