ביקורת ספרותית על נפשנו חיכתה מאת אמונה אלון
ספר טוב

---

אמונה אלון מספרת לבעלה המנוח על תולדות משפחתה, מימי סבתא רבתא שלה, פייגא שנשאה לקודש, הכוהן החסיד, לפני למעלה ממאה שנים, בהרי הקרפטים, ומשם הגיעה המשפחה לירושלים.
את תולדות המשפחה, הילדים שנולדו, הדירות שעברו, הילדים שלא שרדו, התמודדות עם פרנסה ומאורעות שהזמן גרמן, חקרה אמונה בראיונות עם בני משפחה, מכתבים וכתבי יד שנשמרו וביקור במקומות עצמם כדי לחוש את מה שחשו, אבותיה ואימותיה שהסתובבו שם בעצמם. כל אלה נכתבו בזמן שמחלת הקורונה השתוללה בעולם.
מלבד סקירת קורות בני משפחתה, מבקשת המחברת גם תשובות לעצמה, על מערכות יחסים זוגיות, על יחסי הורים וילדים, על המתח שבין קדושה לחול, בין אמונה להגשמה.
הכתיבה של אלון נוגעת ללב ופיוטית ומייצרת חמלה ואמפטיה לדמויות עליהן היא מספרת.
קצת הלכתי לאיבוד בין זמנים ושמות, כי זה לא כתוב כסיפור לינארי, ויש נישואים שניים ושלישיים, וחתונת בני דודים, אז באמת מסובך.
כל מי שאוהב את ירושלים, תולדות עם ישראל, ואת כתיבתה של אלון יהנה מאוד.

» ביקורות נוספות של תמר-מילים
» ביקורות נוספות על נפשנו חיכתה