ביקורת ספרותית על נפשנו חיכתה מאת אמונה אלון
ספר טוב

---

הייתי ביום שישי בהלוויה, אחת מבין אלף וחמש מאות, הלווייה של זוג שחיו חמישים שנה ביחד, ונרצחו יחד בקיבוץ בארי. עם כל הצער העמוק והדמעות של כולם היה משפט אחד שצרב: לפחות הם מתו יחד, ולא צריכים לחיות אחד בלי השני, רק עם הצער והזכרונות.

אלמנות זה דבר קשה. אנחנו מרחמים המון על אלמנות ואלמנים צעירים, אבל אחרי שראיתי את הסבתות שלי באלמנותן, למדתי להבין שלהיות אלמנה מבוגרת, אחרי חיים שלמים של זוגיות, זה דבר מורכב. אני אומרת "אלמנה" כי זו המציאות הרווחת שכן תוחלת החיים של נשים גדולה יותר מזו של גברים. וגם כי הספר הזה הוא ספר של אלמנה. הרב בני אלון שהיה גם חבר כנסת ושר נפטר מסרטן בשנת 2017 והוא בן 62 שנה. אמונה אשתו כתבה ארבעה רומנים שכולם עוסקים במשפחה ובמשפחתיות, ובעיקר בזוגיות, בשברה ובהעדרה. לאחר פטירתו של בעלה היא חשבה שלא תכתוב יותר, אבל עברו שלוש שנים מאז מותו והיא כותבת.

הספר הזה הוא לא רומן במובן הרגיל. אמונה אלון חוקרת את תולדות משפחתה דורות אחורה, ומשלבת את הדוקומנטציה ההיסטורית בדימיון ובמכתב אישי שהוא גם ממואר לבעלה המנוח. היא מנסה להתחקות ולהבין את הדמויות שעל חלקן אין הרבה סיפורים או אפילו תצלומי דיוקן או מכתבים. היא מתחילה מסבתא רבתא פייגה וידר בקרפטים שהיתה אשתו הראשונה של הצדיק קודש האניגמטי והדיכאוני. עבור בסבים שלה ועד באביה המשורר שנישא לבת דודו, וסובב הלוך ושוב בין הדמויות והדורות.

כל זה משולב בסיורים וונסיעות למקומות רלוונטים, אם בקרפטים ואם בניו יורק או ירושלים, ציטוטי מכתבים, תיאורים שנכתבים ברובם בתקופת סגרי הקורונה ונקראים מוזר עכשיו, וכאמור מכתב אהבה אחד ארוך מכותבת לבעלה שכבר נפטר ובהם היא תוהה בין השאר איך ימצא אותה כשיחזור, הלא היא עברה דירה.

אמונה אלון מיטיבה לכתוב, תמיד. היא גם תלמידתו של עמוס עוז והמבנה הספירלי של הספר מזכיר את "סיפור על אהבה וחושך". עם זאת, המנדלה הכתיבתית מאוד ברורה במקרה של עוז, שמנסה כל הזמן להביא אל הכתב את התאבדותה של אימו, ואז בורח למחוזות אחרים ושוב חוזר, וכך הלאה עד העמוד האחרון בספר, בספר של אלון אין מוקד משמעותי כזה, הכתיבה היא כביכול לינארית עם הדורות, אבל שוב ושוב חוזרת אחורה וקדימה. אז המבנה מבלבל, וריבוי הדמויות לא עוזר. בימינו פזורי הדעת זה קצת מקשה על הקריאה, כך שמומלץ אבל אולי ליום שאחרי המלחמה.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על נפשנו חיכתה