ביקורת ספרותית על ארץ הפלאות מאת ג'ניפר קודי אפשטיין
ספר טוב

---

ספר מורכב, כמו התקופה והמקום שבה הוא עוסק: בגרמניה עם עליית הנאצים, בבית בו גרה רנטה, "מישלינג", בת תערובת לאב יהודי ואם נוצרייה, ואילזה החברה הנוצרייה.
הרומן, מצליח להביא את אווירת השינוי בעולם החיצוני, וקורותיה של חברות שאינה עומדת במבחן הזמן. ועדיין, כמו שבילים בקרקע, היא מתפצלת, מתחברת ומסתבכת.
אפשר להריח ולהרגיש בזמן הקריאה את אווירת בית הספר והחינוך הגרמני, כמו השינוי שהוא עובר עם עליית הנאצים.
אין זה שינוי "מפתיע". האנטישמיות בערה מתחת למסווה של "אורדנונג", הסדר הטוב. ומשהתפרצה, כל אטום בעם הגרמני בחר כיוון בתהליך מהיר ועוצמתי.
אילזה לימין, ורנטה ומשפחתה נשארו במקום בתקווה לחלוף הגל העכור.
על רקע זה, נבחנים הקשרים המורכבים בין אילזה ורנטה.
כשקראתי את הספר ראיתי בעיני בעיה שעמדה לפני הסופרת אפשטיין ולפני כל סופר. משולש שבקדקודו האחד העמקה בהצגת הדמויות, רמת ה"ההסתרה" וההצגה המרומזת בקודקוד השני, מול הדינמיות בעלילה.
היו מספר מקרים בזמן הקריאה שחשתי כי הייתה בחירה בדרמת יתר עד כדי אבסורד, על פני העמקה והצגה פשוטה יותר של הסיפור.
עם זאת התיאורים של ליל הבדולח מנקודת מבטה של אילזה, כעיתונאית מסתכלת מהצד, הם חריפים וקורעי לב.
גם החברות והשובבות שבין אילזה ורנטה מובאת בגוונים חזקים ונחמדים.
הסיום היה ראוי להטיה לדינמיקה אחרת במשולש.
לא הבנתי מדוע שורבב אירוע של הפסקת חשמל בניו יורק כגורם הכרחי בסיפור. והצורך ב"happy end". גם השימוש במכתבים כמנגנון "Deus ex machina" היה מוגזם.
עדיין, אני ממליץ על הספר.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על ארץ הפלאות