ביקורת ספרותית על ארץ הפלאות מאת ג'ניפר קודי אפשטיין
ספר מעולה

---

״ארץ הפלאות״-ג׳ניפר קודי אפשטיין

הוצאת מטר
428 דף

3 נשים, אילזה, בתה אווה והחברה רנטה.

1933, אילזה הארית ורנטה היהודיה, שתי חברות טובות שצוחקות יחד, מסתודדות כמו ילדות עם סודות שיש לגיל היסודי ובעצם, מתנהגות רגיל.
בשנה זו גם החלה ההצקה ליהודים. לאסור עליהם לפתוח בתי עסק.
הבנות לא מבינות זאת וחושבות שזה בטח יעבור יום אחרי.

1935, אילזה מרגישה נפעמת ומאושרת ומאמינה בהיטלר שיביא אותם לגדולות. היא כבר מדריכה בקבוצה בי.די.אם, ליגת הנערות הגרמניות שהיו הצד הנשי של היטלר-יוגנד.
היא מצליחה לשכנע את רנטה להצטרף ולרנטה יש חבר, רודי שהוא מתנדב נאמן בהיטלר יוגנד, ורנטה יודעת שהוריה לא יסכימו ומזייפת את החתימה של אביה. אולם שם, היא מגלה סוד שלא ידעה מעולם. היא יהודיה. אביה יהודי ובן של הורים יהודים.
מכאן הדרך רק מדרדרת.
רודי מתכחש אליה וכועס שהיא כישפה אותו כמכשפה יהודיה, הכיתה בביהס, שבה הרגישה מצטיינת לימודית ונפשית, מתנכרת אליה וחברתה אילזה מפנה את גבה. המורים מוחלפים לאוהדי היטלר שבינם לבין חינוך אין קשר והם שם לראות עד כמה הם נאמנים להיטלר. כמובן שהיא וקרולין, שתי היהודיות היחידות בכיתה שהיו המצטיינות, מקבלות נכשל בכל מבחן ועבודה.
וכל זה הרבה לפני שהנאציזם הפך לשלטון.
אילזה עצמה שטופת מוח בצורה קיצונית שהיא עובדת 12-14 שעות בכפר נידח, וגם כשהיא נאנסת על ידי מפקד מחוז, גרמני ארי טהור (או במילים אחרות חרמן, נצלן ומרושע) היא רואה זאת כשליחות למען גרמניה.

בין לבין יש סיפור שחוזר בזמן לאחור של אווה, הבת של אילזה.
אווה נולדה לאילזה ששמה אותה בבית יתומים אצל נזירות ואחכ אספה אותה בגיל 6 וגידלה אותה בחוסר חמלה, ללא אהבה וללא רגש.
אילזה מסרבת לומר לבתה מי אביה ומה היא עשתה בזמן המלחמה.
על הבגידה הנוראית שהיתה אחראית לה.
אווה מכירה ביום הלימודים הראשון את אולריך, יהודי שאמו נרצחה במחנה ריכוז.
הם נשארים בקשר תמידי וגם בתה סופי נולדה מהאהבה לאולריך.

שוב רואים את העוול המשווע כלפי יהודים ובעיקר ילדים שלא עשו כלום, מוקיעים אותם מהחברים, מילדי הכיתה שמפנים אליהם גב וגם מתעללים בהם נפשית.
מזעזע.
לא נקלט!!!!!
לאחר מכן כשהם גדלים, האלימות מקבלת חיזוק והחוק לצידם וכל חמום מוח ובריון, יכול לעשות כעולה על רוחו. עכשיו לאחר שטיפות מוח אינטנסיביות, האלימות הינה חוקית.
זה מזכיר לי לתת ל״נוער הגבעות״, גושפנקא לעבריינות ולאלימות שלהם ושאף אחד לא יפריע להם במילוי תפקידם.
נשמע הזוי. אבל זה מה שקרה לפני יותר מ-80 שנה.
ליל הבדולח מצויין בספר, תאוות בשרים ודם של היהודים הנצלנים והיותם הוירוסים בכל אירופה וכל מה שרע.
אני מתעכבת בקריאת הסיוט שנעשה בחיים האמיתיים וחוסר האונים של היהודים.

ספר עצוב וסוחף.
נאלצתי ״לנוח״ עם הקריאה מעוצמת הכאב.
2 חברות נפש נקרעות רק בגלל שנאה תמוהה של הממשלה.

ספר מומלץ!!!!!

» ביקורות נוספות של דנה
» ביקורות נוספות על ארץ הפלאות