“ציורי עירום היו תמיד נושא שנוי במחלוקת. כשלעצמי לא ממש אוהבת ציורים אלה, בעיקר את אלה שבהם העירום לא קשור לעניין הציור. אבל אין לי בעיה עם אלה שאוהבים ציורים מסוג זה. כל אחד וטעמו האישי. ככלל, העירום הוא מוטיב חוזר לאורך כל הספר, באופנים שונים, והספר גדוש בתיאור ציורים מסוג זה. יו-ליאנג גדלה כיתומה בבית דודה. הדוד היה איש משכיל יחסית לזמן ולמקום, והוא לימד את הילדה לצטט שירים ועוד תובנות על החיים”

“ניגשתי לקריאת הספר הנ"ל עם רקע די מוצק על סין במאה השנים הקודמות. בזכות ספרה המדהים של ליסה סי "סיפור כתוב במניפה" התוודתי לראשונה על טקסי קשירת הרגליים, חשיבותן של רגליי חבצלת ועל ההשלכות שלהן על עתיד הנערות הסיניות. ויתר ספריה המקסימים היו לי כהכרות אישית וצפופה עם התרבות הסינית. אל הציירת משנחאי הגעתי מתוך הבנה שיהיה זה סיפור חיים קשה, על התמודדות קשה, בעולם בו נשים הם קישוט יפה ותו לא, עו”

“לרוב נאמר כי חייו של אמן רצופים סבל, וחייה של הציירת הסינית פאן יוּ-ליאנג קיבלו מנת סבל גדושה. בשנת 1913, בהיותה בת 14 בלבד נמכרה יו ליאנג היתומה ע"י דודה המכור לאופיום, להיכל הפאר הנצחי. בית עינוגים, הנקרא בית הפרחים כי הבנות בהיכל הן הפרחים לשימוש ערב רב של גברים. ב'היכל הנשים'יו ליאנג עוברת תהליך של "למידה" כיצד לדבר ולהתנהג. ארבע שנים קשות עוברות עליה, עד שנקלע למקום קצין מכס המפקח פ”

“ספר מורכב, כמו התקופה והמקום שבה הוא עוסק: בגרמניה עם עליית הנאצים, בבית בו גרה רנטה, "מישלינג", בת תערובת לאב יהודי ואם נוצרייה, ואילזה החברה הנוצרייה. הרומן, מצליח להביא את אווירת השינוי בעולם החיצוני, וקורותיה של חברות שאינה עומדת במבחן הזמן. ועדיין, כמו שבילים בקרקע, היא מתפצלת, מתחברת ומסתבכת. אפשר להריח ולהרגיש בזמן הקריאה את אווירת בית הספר והחינוך הגרמני, כמו השינוי שהוא עובר עם עליית הנ”

“ציורי עירום היו תמיד נושא שנוי במחלוקת. כשלעצמי לא ממש אוהבת ציורים אלה, בעיקר את אלה שבהם העירום לא קשור לעניין הציור. אבל אין לי בעיה עם אלה שאוהבים ציורים מסוג זה. כל אחד וטעמו האישי. ככלל, העירום הוא מוטיב חוזר לאורך כל הספר, באופנים שונים, והספר גדוש בתיאור ציורים מסוג זה. יו-ליאנג גדלה כיתומה בבית דודה. הדוד היה איש משכיל יחסית לזמן ולמקום, והוא לימד את הילדה לצטט שירים ועוד תובנות על החיים”

“ניגשתי לקריאת הספר הנ"ל עם רקע די מוצק על סין במאה השנים הקודמות. בזכות ספרה המדהים של ליסה סי "סיפור כתוב במניפה" התוודתי לראשונה על טקסי קשירת הרגליים, חשיבותן של רגליי חבצלת ועל ההשלכות שלהן על עתיד הנערות הסיניות. ויתר ספריה המקסימים היו לי כהכרות אישית וצפופה עם התרבות הסינית. אל הציירת משנחאי הגעתי מתוך הבנה שיהיה זה סיפור חיים קשה, על התמודדות קשה, בעולם בו נשים הם קישוט יפה ותו לא, עו”

“לרוב נאמר כי חייו של אמן רצופים סבל, וחייה של הציירת הסינית פאן יוּ-ליאנג קיבלו מנת סבל גדושה. בשנת 1913, בהיותה בת 14 בלבד נמכרה יו ליאנג היתומה ע"י דודה המכור לאופיום, להיכל הפאר הנצחי. בית עינוגים, הנקרא בית הפרחים כי הבנות בהיכל הן הפרחים לשימוש ערב רב של גברים. ב'היכל הנשים'יו ליאנג עוברת תהליך של "למידה" כיצד לדבר ולהתנהג. ארבע שנים קשות עוברות עליה, עד שנקלע למקום קצין מכס המפקח פ”

“ספר מורכב, כמו התקופה והמקום שבה הוא עוסק: בגרמניה עם עליית הנאצים, בבית בו גרה רנטה, "מישלינג", בת תערובת לאב יהודי ואם נוצרייה, ואילזה החברה הנוצרייה. הרומן, מצליח להביא את אווירת השינוי בעולם החיצוני, וקורותיה של חברות שאינה עומדת במבחן הזמן. ועדיין, כמו שבילים בקרקע, היא מתפצלת, מתחברת ומסתבכת. אפשר להריח ולהרגיש בזמן הקריאה את אווירת בית הספר והחינוך הגרמני, כמו השינוי שהוא עובר עם עליית הנ”