ביקורת ספרותית על תשע דרכים להיפרד מאת סנונית ליס
ספר מעולה

---

מכירים את זה שסופר מוציא ספר ביכורים שהוא כל כך טוב? ואז אין שמח ממך לשמוע שיצא ספר שני. מכירים את ההרגשה הזו של הציפייה וההתרגשות?
מכירים, נכון?

ואת ההרגשה הזו שהספר עולה ועונה על כל הציפיות, מכירים? בכנות, אין הרבה כאלה.

כשקראתי את ספרה הראשון של סנונית ליס, "כל הג'אז הזה" התאהבתי. בכתיבה, בסגנון, ברעיון, אבל בעיקר בתשוקת הכתיבה של הסופרת, שהיתה נוכחת לכל אורכו, סמיכה ומוחשית, כמו עוד ישות, והיא שעשתה אותו לכזה מיוחד. אפשר להרגיש מתי סופר כותב, ומתי הוא מספר סיפור.

כשהתחלתי לקרוא את "תשע דרכים להיפרד", כבר בתחילתו, ידעתי מיד שסנונית רק הולכת ומשתבחת.

בקובץ הסיפורים הזה, מגישה ליס תשעה סיפורים, כשבכל סיפור גיבור הסיפור והטכנולוגיה כרוכים אלו באלו.

בסיפור "שליחות", מסופר על שליח בסגנון וולט, אבל במקום להזמין מזון ממסעדות, אפשר להזמין אנשים שימלאו מגוון תפקידים: בחור שמבקש להיפרד מחברתו, קשיש ערירי מזמין שליח בדמות נכד למשחק דמקה, ובחור צעיר מזמין בחור בן גילו לצפייה משותפת במשחק כדורגל.

ב"מסיבת פרידה" אמא לא צעירה מתכננת את מסיבת הפרידה שלה, תוך כדי שהיא משגעת את בנה היחיד, כשהמסיבה הזו מקבלת תפנית העולה על כל דמיון.
בכל סיפור יש רעיון מבריק. כל הסיפורים בעלי מחשבה סופר מקורית, רעננים, ומאוד מפתיעים.

הסיפורים מביאים מציאות עתידנית, אבל לא כזו מופרכת ובלתי מושגת. זו מציאות שהיא כבר פה, ואנחנו לגמרי בפתחו של העתיד הזה, בו הטכנולוגיה מסחררת אותנו בקצב המטורף שלה.

ליס כותבת בקצב מותאם לחיים העכשוויים, ברוח הזמן והתקופה. כתיבה קצבית ששועטת קדימה. הטכנולוגיה שכבשה את חיי היום יום שלנו, נוכחת בסיפורים, בכולם, אבל לא שוכחת להעתיר על גיבוריה שלל רגשות, כשאלו מובאים בכתיבה נהדרת, כזו שגורמת לקורא להתגעגע לעוד מכל זה, עוד לפני שהפך את דף האחרון.

שאפו גדול לסנונית ליס שיודעת- ובצורה כל כך מוצלחת, לצאת מהקופסא ולקחת איתה את הקורא למסע סוחף במרחבים שונים ומציאות אחרת, ולהעניק לו חוויית קריאה אחרת ומושלמת.


מיוחד ונפלא.

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על תשע דרכים להיפרד