ביקורת ספרותית על תשע דרכים להיפרד מאת סנונית ליס
ספר טוב

---

הספר הצנום הזה מכיל כמה סיפורים קצרים שעיסוקם בפרידות, אבל בעתיד, לא ממש מד"ב, לא פנטסיה, סתם רעיונות מעניינים בהחלט. וזה עקב האכילס של הספר. כל רעיון בהחלט מצדיק הגדלה לספר מלא, או שיבוץ כחלק מסיפור גדול יותר.
למשל, הסיפור העוסק בהשבחת גנים כחלק מלידת תינוק בריא יותר, יפה יותר, אינטליגנטי יותר ומאריך חיים יותר. הסיפור הזה קצר, מפתיע בסופו, לא אגלה מחמת הקלקול. אבל כבר שם מתגלים כל החוליים בתינוק בריא יותר. למשל, תינוק כזה גדל עם גנים שבחלקם באים מאמו, חלקם מאביו, מושבחים כולם ומוספים אליהם כאלה המשביחים את הילד מכל כיוון אפשרי, והאסון בדרך. ספר שלם ניתן היה לכתוב על מתבגר כזה, כשכבר בגיל צעיר יותר מוחו דהר באינטליגנציה מטורפת, שהשחצנות התכונה הבולטת בו, שהזלזול בהוריו יומיומי וכך הלאה. מוכר?
הסיפור הראשון דווקא היה חביב ועסק באפשרות להזמין דרך לא-וולט, לא-תן ביס ולא אובר כל דבר העולה על דעתכם. למשל, ביקור של "נכד" חלופי, כזה שיבוא לסבו וינעים זמנו במשך שעתיים. מקסים. אבל אז מזמינים גם בן דמות החבר שייפרד באופן לא-מעורב-רגשית מחברתו. הוא מגיע, התחליף, רק כדי לגלות מחליפה להפרדות. מחליפים חתימות באפליקציה בנייד וזהו. גאוני.
הסיפור האמצעי בקובץ הוא עותק יחיד, סיפורה של ליס עצמה. ליס, כידוע או לא, חולה בממחלת ניוון כלשהי, והיא בחרה בסיפורה כסיפור אחד של פרידה, פרידה מהרבה דברים מובנים בחיים שכתוצאה מאותו ניוון כבר לא יהיו ברורים מאליהם. גם כשגיבור הסיפור מבקש להפרד מאשתו, שלבטח רוצה משפחה אותה לא יוכל להעניק לה... נו, הסוף מפתיע גם כאן.
יש עוד כמה סיפורים ובכל אחד מהם הפתעת פרידה בסוף, מה שמשלים פרידות מכל מיני סוגים, לא בהכרח רעות. מקורי מאוד ומפתיע לעיתים קרובות.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על תשע דרכים להיפרד