ביקורת ספרותית על גבר זר בא למשק מאת מיקה ולטרי
ספר טוב

---

#
רמי סערי – שתרגם את הנובלה הזו מפינית – כותב חיבור מפורט ודקדקני המנתח את היצירה של ולטרי באופן ידעני ומשכיל. אי אפשר להתווכח איתו – הידע שלו (גם) לגבי התרבות הפינית הוא עצום ולו רק בזכות תרגומיו הרבים של יצירות שנכתבו בשפה. אבל אני יכולה לקרוא ספר רק מהעיניים שלי ולשפוט אותה רק באמצעות הכלים התרבותיים שיש לי.

זה סיפור מעניין עם סוף ידוע מראש (ולא כי ולטרי זורע רמזים מתחילת הסיפור). את הסיפור הזה קראנו בהרבה תרבויות והסוף הוא תמיד אותו סוף, גם כשהדמויות שונות. יש פה ארבע דמויות: שלושה גברים ואשה אחת. לשלושת הגברים יש שם. לאישה אין. היא "האישה" בסיפור. שלושת הגברים מקלים על המלהק את תפקידו: האחד זקן (יש יותר שחקנים זקנים מאשר תפקידים לזקנים, נראה לי) שני האחרים במיטב שנותיהם, האחד חסון, עובד קשה ושמח בעבודתו, האחר חולה (אלכוהוליסט? לא ברורה מחלתו) שמנמן, עצלן, ערמומי... הבנתם את התמונה. האישה חסונה, עצובה, בעלת שיער בהיר ועיניים כחולות, קשות. היא היתה עירונית מפונקת כל חייה ושלא מרצונה הפכה לאיכרה, ונאלצה ללמוד הכל מאפס. האישה והערמומי-החולה נשואים. החסון הוא פועל חקלאי. הזקן הוא בעל המשק הקודם שמכר אותו לזוג יחד עם אפשרות להמשיך להתגורר במקום עד מותו.

מה שנחשף בסיפור באופן ייחודי היא התרבות הפינית וגם גישתו הרומנטית של ולטרי. הספר הזה נכתב (כנראה) בסוף שנות השלושים של המאה הקודמת. חיי האיכרים הפינים קשים, העבודה מפרכת, המקצב מותאם לעונות השנה, אם לא הצלחת לסיים לפני הזריעה - תרעב בחורף. החיים בטבע הם נקיים. אפשר לנשום אוויר נקי. חיי העיר ספוגי זוהמה – מהאוויר המזוהם וגם מצביעות האנשים ומהאפשרויות להכניס רעל בצורת אלכוהול לגוף.
לפי מה שכתב סערי, ולטרי חווה אפיזודות של אלכוהוליזם כולל אישפוז פסיכיאטרי. הוא כותב בסיפור הזה את השפלתו ואת דחייתו מתהליך ההתמכרות שהכיר מנסיון. הסיפור יפה, כתוב בפשטות ונוגה.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על גבר זר בא למשק