ביקורת ספרותית על בית השינה מאת ג'ונתן קו

---

קבוצה של סטודנטים בגילאי ה - 20+, אשר חיה במעונות, מנהלת אורח חיים סטודנטיאלי אופייני לגיל ולמקום: לצד הלימודים הם חווים אהבות ראשונות, אכזבות, מפגשים חברתיים בבר המקומי, וויכוחים אידיאולוגיים בנושאים שונים, חלומות לעתיד…
אלא שיתברר שהטיפוסים המתוארים אינם שגרתיים כלל ועיקר.
הסיפור נמסר בשני מישורי זמן: לצד תיאור החיים במעונות, מתוארים החיים של כל אחד מחברי הקבוצה, 12 שנים קדימה: מה קרה לכל אחד מהם? האם מצא עצמו בתחום האישי? הזוגי? המקצועי? האם שבע רצון מחייו? האם חש שהוא במסלול להגשמת אותם חלומות שרקם, אז, כשהיה צעיר?
אז זהו, מבלי להיכנס ליותר מידי פרטים, מתברר שהחיים של כל אחת מהדמויות לא בדיוק משייטים על מי מנוחות. חלקם סובלים מבעיות שינה חמורות שמפריעות לתיפקוד ומשפיעות על מצבן הנפשי. אחרות לוקות באובססיות כאלה או אחרות, אשר גורמות להן למעשים קיצוניים.
חייהן של הדמויות בבגרותן מצטלבים, כמה אירוני, במקום שבו שהו בצעירותם - אותו מבנה של מעונות הסטודנטים. כעת במקום פועלת מעבדה של חקר השינה ומרפאה להפרעות שינה. כמעט כל אחת מהדמויות מוצאת את עצמה מגיעה לשם, בין אם כחלק מהצוות הטיפולי במקום ובין אם כמופרעי שינה.
השתלשלות העניינים מסקרנת, סימני השאלה הולכים וגדלים, הגבולות בין הרדיפה אחר מימוש החלומות לבין קריסה או איבוד הדעת, הולכים ומטשטשים, כפי שמטושטש הגבול בין שינה לעירות ובין חלום למציאות אצל חלק מהדמויות, ובעצם אולי גם לאורך כל עלילת הספר.
מעניין. ואולי גם קצת מטריד.

» ביקורות נוספות של ושתי
» ביקורות נוספות על בית השינה