שלא כהרגלי, אני מביא את מה שכתוב על העטיפה האחורית:
"מפגן הראווה המבריק הזה מאת הסופר הצעיר עטור הפרסים ג'ונתן קו, מצטיין בפיתולי עלילה מעוררי תיאבון, המתובלים בהפתעות ממולחות ובסאטירה קטלנית.
אשדאון הוא בית עצום הניצב על ראש הצוק, אי-שם בחופי אנגליה. פעם, כשהבית שימש למעונות האוניברסיטה, נפגשה שם לזמן קצר קבוצה של סטודנטים בטרם פנו חבריה לדרכים נפרדות. 12 שנים אחר-כך הוסב הבית למרפאה להפרעות שינה וסידרה של צירופי מקרים מוזרים בקבוצת שוב אותם האנשים, שכל אחד מהם מוטרד, בדרכו, מענייני שינה.: שרה הנרקולפטית ראתה תמיד בשינה מצב מבלבל ומתעתע. אי יכולתה להבחין בין חלומות למציאות מעוררת אי - הבנות רבות אחת מהן עתידה לשנות את חייו של רוברט לנצח, בעודו מנסה לזכות באהבה של שרה. לעומתו, הקריירה של טרי יורדת מהפסים בגלל הנרקולפסיה של שרה והוא עכשיו מבקר סרטים מפוכח, שעבורו שינה היא רק זיכרון: הוא אינו מסוגל לישון ובכלל נכסף לאותם חלומות מסעירים
מהם נהנה בימיו כסטודנט. ואילו בעיני ד"ר דאדן, שאי - היציבות שלו הולכת וגוברת, השינה, שאותה הפך לנושא מחקר מדעי, אינה אלא מחלה גלובלית...
בית השינה היא קומדיה מקסימה ומתוחכמת, עוצרת נשימה במקוריותה והיא עוסקת בכוחות שאנו רוכשים והכוחות שאנו נוטשים, בשעה שאנו מתמסרים לשינה, ומתמסרים לאהבה. זהו גם סיפור אהבה גדול ומרגש."
ועכשיו נפנה למה יש ואין בספר. יש שם סטודנטים, שחיו תקופה מסויימת במעונות אשדאון. לכמה מהם הפרעות שינה לא ממש מעניינות. הפרעות שינה אלה מנותבות במיעוטן למקום בו מטפלים בהפרעות אלה, 12 שנים מאוחר יותר, באותו מבנה ששימש פעם את המעונות ועכשיו עומד בראש מוסד זה אחד מגיבורי הספר.
מה אין בו? אין בו סיפור אהבה גדול ומרגש, אלא קטן עם ספין הזוי. הספר אינו קומדיה, אינו משעשע, אינו מצחיק ואינו בעל טוויסטים מקוריים ושנונים. מה שממש אין בו זה סיפור. גם לא כתיבה יוצאת דופן. זה סתם סיפור המנסה להתחכם בצרופי מקרים יוצאי דופן, בהגמשת העלילה לחוקים לא סבירים ובאופן כללי, למרות שהספר איכשהו זורם, הוא לא זורם לשום מקום ולא מגיע משום מקום. סתם מים עומדים ומסריחים, מלאי יתושים טורדניים.
יש בספר שגיאות הגהה, מה שמראה איזו הקפדה יש להוצאת ידיעות אחרונות בבחירת הספרים שלה והגשתם לסופר. פרט לכך, יש בספר שני דברים קטנים, אבל אותי אישית מטרידים:
1. מומחה השינה בספר מוטרד מזה ששינה העולה על 8 שעות מקצרת בשליש את חיי האנושות. הוא מנסה לגמול את האנושות משינה מרובה ורוצה להחזיר לאנושות שליש מחייה. אם מנסים להחזיר שליש, למעשה צריכים להחזיר מחצית. סתם חשבונאות קטנונית, תרתי משמע. לא הבנתם? נניח שתוחלת החיים היא 90 שנה למי שישן פחות משמונה שעות. אם יישן יותר, ימות בגיל 60. כדי לחזור ל-90 שנה בשינה פחותה, צריך להוסיף 30 שנה, שזה 50% ולא 33%.
2. יש ילדה בת 8 בסיפור. יש שתי סטודנטיות שמשגיחות עליה אחר הצהריים. הן נותנות לה להרכיב פאזלים. ילדות בנות 8 כבר לא מרכיבות פאזלים.
אי ממליץ להמנע מספר זה, אלא אם נגמרו כבר תוויות הקורנפלקס לקרוא.
