ביקורת ספרותית על תשעה זרים מושלמים מאת ליאן מוריארטי
ספר בסדר

---

#
מוריארטי היא סופרת שעלילותיה משטות בקורא(ת). קל לראות בה סופרת פופולארית הכותבת עלילות חביבות ומעניינות – כולן על גבול האסור. לעתים על הגבול הדק שבין המציאותי לרומנטי. היא וסיפוריה אמנם ממוקמים באוסטרליה הרחוקה אבל הנושאים בסיפוריה והערכים שהיא מביעה מוכרים לכל אדם החי בעולם המערבי. סיפורים על אנשים שבעים, הנתקלים במציאות שלא היתה חלק ממה שתכננו. הם הופכים קורבן לשאפתנות, לצרכנות הבלתי מרוסנת, לחיים המושלמים של אחרים, הנשקפים אליהם מהרשתות החברתיות. הם רוצים את מה שיש לאחרים ומה שיש להם לא טוב מספיק.

הספר הזה מוזר. מוריארטי המציאותית בדרך כלל נפלה פה קרבן לרצון שלה להפתיע ולהתמכרותה לטוויסטים. עד החצי הספר מתנהל לפי הכללים המוכרים בספרים: תשתית העלילה מונחת, הדמויות עושות היכרות עם הקורא, השימוש שעושה מוריארטי באירונייה בתיאור דמויותיה אינו גורם לך לחשוב שהיא מאסה בדמויות או בסיפור. בערך ממחצית הספר והלאה היא משתגעת ומשסה חלק מדמויותיה באחרות, וסבלנותה של הקוראת נמתחת כמעט עד הקצה.
הסיפור עוסק בתשעה אנשים, זרים זה לזה, שמגיעים למין "חוות-בריאות", לעשרה ימי "ניקוי רעלים". קצת שימוש בז'רגון "בריאות" כשמתכוונים בעצם לשינוי המראה שיביא גם שינוי בחיים המשמימים/עצובים/תקועים שיש לצרכני מקומות מסוג זה. המקום מבודד, יפה באופן כמעט מושחת, כולל שטחים מטופחים, מעיינות חמים, ספא משוכלל... וגם אנשים בתוך גן העדן הזה.

בדרך כלל מסריה של מוריארטי מוצפנים היטב בסיפור, מתוחכמים ובעלי גוונים שונים, לא שחור-לבן. בסיפור הזה מצאתי את עצמי מרוחקת מהדמויות. לא רק בגלל עליבותן ונכונותן לבלוע מוסכמות בלי מחאה, אלא גם כי התרשמתי – ואולי אני חיה באשלייה - שלא יכול להיות יקום בו הייתי שם, בנעליהן. נראה לי שאין דבר המחבל ביכולת ההזדהות של קורא עם דמות ספרותית, יותר מתובנה מהסוג הזה.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על תשעה זרים מושלמים