יצא בהוצאת דביר 1987 כשהשם המדוייק הוא: מות איוואן איליץ'.
שלושה סיפורים מאפיינים של טולסטוי המאוחר, הבשל, איש הרוח שאינו עושה שקר בנפשו למרות החרם של הכנסיה הפרבוסלבית. כל שלושת הסיפורים עוסקים בגיבורים הנמצאים בעימות קיומי חריף עם עצמם ועם אחרים. הראשון המפורסם יותר מביניהם שעל שמו נקרא הקובץ, מספר על השופט גולובין, בעל בעמיו המגלה לחרדתו שחלה במחלה חוכת מרפא וכל הסתכלותו על חייו עוברת מהפך.
הסיפור השני האהוב עלי במיוחד הוא "האב סרגי". מעשה בבן אצולה שעקב אכזבה גדולה, פורש להיות נזיר. עם הזמן מסתבר שהנזיר פיתח יכולות שמביאות אליו המוני עולים לרגל. ואז מגיע המבחן החמור שטולסטוי מיטיב לתאר כאומן גדול ואיש רוח כאחד. אחרי המבחן הולך שמו של האב סרגי לפניו. ואז כמובן מגיע מפנה מפתיע שאתו לא אגלה ושולח את סרגי לדרך הנדודים. כאן ראוי להזכיר תופעה שהייתה ברוסיה הישנה ונקראה "ישישים". הכוונה לצליינים שהלכו ברגל ממקום קדוש אחד למשנו וחיו על נדבת ליבם של האיכרים בדרכים שנתנו להם אוכל ולינת לילה. אגדה עממית מספרת שאחד מהם היה הצאר אלכסנדר הראשון בכבודו ובעצמו שביים את מותו והפך "ישיש" כזה בזהות בדויה. טולסטוי נהדר כדרכו בעיצוב הסיטואציות, מחשבותיהן של הדמויות הפועלות והתפניות בעלילה.















![החטא ועונשו [מהדורת הקיבוץ המאוחד - 1981]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers14/140332.jpg)

