יצא בהוצאת דביר 1987 כשהשם המדוייק הוא: מות איוואן איליץ'.
שלושה סיפורים מאפיינים של טולסטוי המאוחר, הבשל, איש הרוח שאינו עושה שקר בנפשו למרות החרם של הכנסיה הפרבוסלבית. כל שלושת הסיפורים עוסקים בגיבורים הנמצאים בעימות קיומי חריף עם עצמם ועם אחרים. הראשון המפורסם יותר מביניהם שעל שמו נקרא הקובץ, מספר על השופט גולובין, בעל בעמיו המגלה לחרדתו שחלה במחלה חוכת מרפא וכל הסתכלותו על חייו עוברת מהפך.
הסיפור השני האהוב עלי במיוחד הוא "האב סרגי". מעשה בבן אצולה שעקב אכזבה גדולה, פורש להיות נזיר. עם הזמן מסתבר שהנזיר פיתח יכולות שמביאות אליו המוני עולים לרגל. ואז מגיע המבחן החמור שטולסטוי מיטיב לתאר כאומן גדול ואיש רוח כאחד. אחרי המבחן הולך שמו של האב סרגי לפניו. ואז כמובן מגיע מפנה מפתיע שאתו לא אגלה ושולח את סרגי לדרך הנדודים. כאן ראוי להזכיר תופעה שהייתה ברוסיה הישנה ונקראה "ישישים". הכוונה לצליינים שהלכו ברגל ממקום קדוש אחד למשנו וחיו על נדבת ליבם של האיכרים בדרכים שנתנו להם אוכל ולינת לילה. אגדה עממית מספרת שאחד מהם היה הצאר אלכסנדר הראשון בכבודו ובעצמו שביים את מותו והפך "ישיש" כזה בזהות בדויה. טולסטוי נהדר כדרכו בעיצוב הסיטואציות, מחשבותיהן של הדמויות הפועלות והתפניות בעלילה.

ספוילרים וחשיפה קטנה מהעלילה

אם לא הייתי מכיר את טולסטוי (לא שאני מכיר, לפחות לא בצורה טובה), הייתי חושב שהוא חווה איזו פגיעה מהחברה הגבוהה, באופן כללי (ויתכן שכן).

למה? כי המכנה המשותף העיקרי בין שלושת הסיפורים האלו, הוא החברה הגבוהה, הירידה ממנה, והחוויה של החיים, במעמד הבינוני והפשוט, ולפעמים גם נמוך יותר.
כפי סדר הסיפורים, ככה הייתי מדרג אותם: החל בראשון ''מות איוואן איליץ'', וכלה בשלישי, ''השטן'' שהוא היה הכי פחות טוב, ביחס גם לשני.
אבל שלושתם מצוינים.

הראשון, והמיוחד מאוד, פותח באדם שבמאמץ קטן, התקדם בדרגות שנחשבות בחברה, עד שהפך שופט.
ה''קוד' העיקרי בחיים שלו היה, לחיות בנועם ובנוחות. אמנם היה רודף אחרי ההנהגה המקובלת בחברה, ואף ''תרם'' מעצמו קצת בשבילה, אבל נהנה מהתוצאות ללא ספק: מעמד גבוה, וחברה ראויה.
אך משהתחתן (''הוא עשה את שהיה נעים לו עצמו, בקחתו אישה כזאת, ובו בזמן עשה את הישר בעיניהם של רמי המעלה", כלשון טולסטוי) החלה לפתע צליעה קלה, שגם עליה ניסה להתגבר.
לא אוסיף, מלבד העובדה שמשם הכל התדרדר למשמעות של זווית יותר דכאונית על העולם, החברה ואשתו, ומשם קלה הדרך אל המשכב, עם כל החוויות הקשות שתלויות בו, מהעיניים ומהראש של הסובל.
הסיפור כולל המון תובנות וביקורות, ומצאתי בו המון מחשבה.
לפני קצת זמן סבא שלי נפטר, וגם אצלו, הייתה התדרדרות מסוימת עד שנפח את נשמתו. הסיפור הזכיר לי מאוד, את אורח החיים שלו, של הזווית הגוססת, ואת ההסתכלות שהייתה, לי לפחות, על כל הנושא.

הסיפור השני עוסק יותר בחברה, ומתחיל באדם רודף כבוד שבכל מקום שהיה בו, שאף לגבוה. ככה ניסה לעלות במעמד שלו, עד מקרה מסוים, שהחברה כביכול ''בגדה בו'', ואז הוא חתך למנזר, והחל בחיים רוחניים.
התגלגלות העניינים שם מאוד מעניינת, עמוקה, ומרובת קונפליקטים, בין המידות הלא טובות, לבין השאיפה של לבטל אותן.

הסיפור השלישי, דווקא פחות עוסק במעמדות בצורה גלויה, והוא בתוכנו פחות עמוק וביקורתי. הוא מתמקד באדם פשוט, שמנסה להציל את הנכסים של משפחתו, ועל הדרך מתחתן. אך חטאות הנעורים שלו מייסרים אותו, ומשם האובססיה למחשבות על בגידה, וזליגה את האחר, מוציאות אותו מדעתו.
הסוף שלו, מדהים. (יש 2 סיומות, הראשונה לטעמי מביאה לסיפור עצמו יותר משמעות וצבע)

בסופו של דבר, שלושה סיפורים שביניהם הרבה מהמשותף, אולי בגללם, ואולי בגלל טולסטוי עצמו, כשבכל אחד לכשעצמו, אמירה ותוכן נוקב.

מומלץ.

פנינה.