ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 29 במאי, 2022
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
#
כשהייתי ילדה אף פעם לא הספיקו לי הספרים. למרות שקראתי כל ספר יותר (לפעמים הרבה יותר) מפעם אחת, תמיד היתה לי הרגשה שהם נגמרים לי. כפיתרון פיתחתי פנטזיה על ספר שלעולם לא ייגמר. הוא יימשך ויימשך כל עוד אקרא בו. אירווינג הצליח לממש לי את הפנטזיה (אמנם לא בזמן המתאים, כי היום מה שחסר לי זה זמן, לא ספרים) והספר הזה משול לספר שאינו נגמר. מפטפט ומלהג על דברים שאולי פעם נחשבו מדהימים והיה אמיץ לתאר אותם, והיום, מה לעשות, הם מעוררים פיהוק.
אירוינג אינו מקמץ במלים ובמשפטים. הוא מתאר, מכמה זוויות את מה שאפשר לקרוא במשפט וחצי ולהבין היטב. גם המטפורות בהן הוא משתמש (תיאטרון חובבים בו גבר ממלא תפקידי נשים, מתחרה בבתו הבכורה על תפקידים נחשקים, אמו של המספר היא לחשנית... כאלה) הם מסוג המטפורות האהובות על מורות לספרות "למה התכוון הסופר? פרט ונמק". הוא כותב המון מלים על כל אפיזודה לא כל כך חשובה שהוא מתאר. כל סצינה מפותחת אצלו לרמה הכי מפורטת, כאילו לא סמך על הדמיון של קוראיו ועל יכולת ההבנה שלהם.
ג'ון אירוינג בהחלט יודע לכתוב. הוא עושה עבודת כתיבה נאמנה גם בספר הזה. אבל הרגשתי שהוא עובד חרוץ שאינו מרמה את מעסיקו, אם כי חסר לי ה"עוד משהו" שאני מחפשת בספר. הספר הזה, כמעט 500 עמודים, מתאר את התבגרותו (בעיקר המינית, יש לציין) של בילי אבוט אחד, שנסיבות הולדתו, משפחתו, חבריו והתאהבויותיו נראים על פניו שונים ומעניינים. אבל מה שרואים מכאן לא רואים משם. כל השוני הזה הוליד נער ממש לא מיוחד במינו, שלא לומר רגיל שברגילים. כך שאפשר כנראה לומר שגם ייחוד, כמו פורנוגרפייה, הוא עניין של גיאוגרפיה.
הספר רחוק מאד מלהלהיב את הקורא(ת). למען האמת הוא פשוט שיעמם אותי, למרות ההזדמנויות הרבות שנתתי לו לתקן את דרכיו הוא המשיך בדרכו (ואני בדרכי...) נטשתי אותו קצת אחרי עמוד 400, כשהבנתי שזה כל מה שיש. ומבחינתי זה ממש לא מספיק, למרות הכתיבה הטובה.
28 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
לכן יש לי קושי מסויים עם ההגדרה "סופר טוב".
אין דומה המינגוויי של "למי צלצלו הפעמונים" ושל כמה סיפורים קצרים נהדרים, להמינגוויי של ספרים אחרים שקראתי והשאירו אותי אדישה. הוא כותב יפה, המינגוויי, יש לו תיאורים נהדרים. אבל חלק ממה שכתב לא השאיר עלי רישום. לרוב הסופרים יש ספרים באיכות משתנה. לכן אני מעדיפה הגדרה של "ספר נפלא" על פני "סופר מעולה". |
|
|
זאבי קציר
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
יעל, זה בדיוק מה שחשבתי על המינגוויי עד שקראתי את "למי צלצלו הפעמונים" הנפלא
|
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
תודה רבה, זאבי.
מבחינתי "סופר טוב" חייב להיות מדוייק. אם הוא מתיש, משעמם, לא נוגע בנקודה, מה עוזר לי שהוא כותב יפה? |
|
|
זאבי קציר
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
בהחלט סופר טוב שגם יודע להתיש וזו כבר בעיה...
|
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
רב תודות, אַבְרָשׁ אֲמִירִי
מסכימה, כמובן, לדעתך על הסופר. גם ההשוואה לדונה טארט, שלא חשבתי עליה לפני הערתך, מאד נראית לי. הוא שייך לזן הסופרים המתבשמים מכתיבתם ומתקשים להיפרד ממשפט או רעיון. |
|
|
אַבְרָשׁ אֲמִירִי
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
אמנם את הספר הזה לא קראתי,
אבל מחוויית הקריאה של "העולם על פי גארפ" יכול לומר שעלו בי תחושות דומות, וכמוך, גם אני עשיתי הבחנה דומה ביחס לסופר: כישרון הכתיבה מצוי אצלו בבירור, אלא שהוא נקבר לעתים קרובות מדי תחת תלי תלים של מילים - שלעניות דעתי מוטב היה אילו לא צלחו את חדר העריכה.
יחד עם דונה טארט והרמן מלוויל, הוא נכנס אצלי לרשימת הכותבים שספריהם זקוקים לשאיבת שומן, שכנראה הייתה מיטיבה עמם ועם קוראיהם. יופי של סקירה. |
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
תודה רבה, בת-יה.
הדירוג המתאים לדעתי לספר הזה הוא 2.5 כוכבים. יכולתי להתקטנן איתו. החלטתי להיות לארג'ית. |
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
תודה רבה, Pulp_Fiction
גם אני אוהבת מלים, בתנאי שהן מתייחסות לנקודות נכונות. סתם לשפוך מלים זה התפקיד של הפוליטיקאים. נמאס לגמרי. |
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
תודה רבה, פרפ"צ
הוא לא היה עיקבי בשיעמומו... |
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
אהוד, מסכימה איתך.
נהג מנוסה לפעמים מזלזל בהנחיות לנהגים פחות מנוסים. ואוכל אותה. |
|
|
מורי
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
רגע, בת-יה. הספר יילך לספסל עם כוכב אחד ומה שניהם יעשו שם?
|
|
|
בת-יה
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
לא מצליחה להבין למה ספר שנוטשים אותו הוא ספר בסדר. מבחינתי ספר כזה צריך ללכת לספסל עם כוכב אחד.
|
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
אני אוהב מילים, אבל קשה גם לי לקרוא גרפומנים
שכותבים לשם כתיבה מילים מיותרות.
סקירה טובה. לפרפר: אני לא משגיח כשרות(אולי לצערי, שמעתי מרוויחים יפה בלי להתאמץ). ומבחינתי גם סבבה לכתוב על עמוד אחת מתוך ספר של 1000 עמודים ולחלוק את המחשבות והרגשות בפורום. אבל זה בטח לא לעניין ולא הוגן לכתוב על זה ביקורת שמתייחסת לספר כולו או לדרג. אז כן, אני מכבד את זה. הכל באהבה. |
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
פרפר צהוב, הכי טוב זה
לקבל אישור ממורי
ואז היא מכוסה גם מפני בעיות בהמשך. (איש הפח) |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
יעל, קראת 400 מתוך 500 עמודים של ספר משעמם?!
הייתי נפרד ממנו אחרי 50 עמודים לכל היותר.
בכל מקרה, קיבלת את חותמת הכשרות של זאבי ושל פאלפ; עמיחי עדיין מרים גבה על כך שכתבת את הסקירה למרות שלא הגעת לעמוד 501 מתוך 500 D-: |
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
יעל, אין לי שום דבר נגד
כתיבה אסוציאטיבית דווקא נהפוכו אבל
לא כשהדרך אובדת באמצע והסופר מחפש אותה תוך כדי כתיבה. אפילו נהג מנוסה צריך לדעת איך לעלות מהשול אל הכביש הראשי. |
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
תודה רבה, אהוד.
הכתיבה שלו היא כתיבה אסוציאטיבית. ההתחלה של הספר הזה, כמו גם של "העולם לפי גארפ" מאד מבטיחה וכמו בהרבה מקרים חשבתי "אאוריקה!!!" והתבדיתי. זו כתיבה שמלאה בעצמה, מתפעלת מעצם היותה. צריך להיות מישהו בעל יותר סבלנות ממני כדי להנות ממנה. |
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
תודה רבה, מורי.
"העולם על פי גארפ" היה בסדר ככל שאני זוכרת. לא זוכרת הרגשה של "אין רגע דל" אבל קראתי אותו מזמן והייתי מוכנה שיקחו אותי לטיול. מ"תקנות בית השיכר" אני לא זוכרת כלום, פרט לשם... |
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
תודה רבה, אנקה.
1) אחותי את... 2) כנראה צריך לאהוב את הסיגנון. רוב הסיפורים ועלילות המשנה הם בעלי פוטנציאל של עניין. הבעיה היא שהוא ממסמס את העניין בהתעסקות עד זרא. |
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
תודה רבה, סנטו
"לעומקם של דברים"? אני חושבת ששמדובר בתיאורם של דברים, הרבה (הרבה!) מעבר לרצוי... |
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
אני מודה שאת הספר הזה
אני לא מכיר אבל ניסיתי לקרוא בזמנו
את "תפילה לאוון מיני" והבנתי ששומר נפשו ירחק. מה שכן יצא לי לצפות בסרט "העולם על פי גראפ" וגם דרכו אפשר להבין כמה הכתיבה שלו מוזרה. |
|
|
מורי
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
הבולטים בספריו הם העולם על פי גארפ, שאין בו רגע דל, ותקנות בית השיכר הנוגע ללב.
|
|
|
אנקה
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
עם הפסקה הראשונה של סקירתך הזדהיתי, מאוד מאוד :)
ועם השאר אני נוטה להאמין לך שלפעמים סופר גם אם יש לו כמה וכמה ספרים כתובים היטב פה ושם יכול ל'התפלק' לו גם ספר משעמם יותר.
אירווינג אוהב להכניס לספריו עלילות מפותלות ולפעמים הזויות ובעיקר להרבות במלל (כל ספריו עבי כרס) ניכר שהוא מאוהב בכתיבתו :) |
|
|
משה
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
אירווינג אחד הסופרים האהובים עלי אם כי הוא אכן יכול להכנס לעומקם של דברים הרבה מעבר למה שרצוי. זכור לי ספר שלו שבו תיאר משחק הוקי במשך קרוב ל100ע"מ, היה די מתיש, זה הסגנון שלו, בסופו של הספר הקריאה הרגישה מתגמלת. את הספר הזה טרם קראתי.
|
28 הקוראים שאהבו את הביקורת
