ביקורת ספרותית על החיים הלא כל כך מושלמים שלי מאת סופי קינסלה

---

יש לי כמה סימניות בדפדפן שמזכירות לי את הסקירות שהייתי צריכה לעשות ועוד לא ממש הצלחתי בגלל שטף החיים וריבוי המשימות ועוד סיבות שונות שחלקן מוצדקות וחלקן רק אומרות שאני אולי קצת עצלנית ויותר נוח לי לגלול ברשתות החברתיות ולא להתרכז במשימה שדורשת כתיבה.

קחו למשל את היום. בבוקר הלכתי עם הבת שלי למדידה של שמלת הכלה שלה, בעוד היא מודדת ונמדדת מכל הכיוונים והזוויות הלכתי למוסך, כדי להכין את הרכב שלי לטסט וגם כדי להגיד למוסכניק שצר לי לשמוע על פטירתה של אימו. בסיום שתי המשימות האלה, הלכתי לצלם את הבית שגרנו בו ואת הגג שתיקנו לנו לא מזמן בלא מעט כסף. אחר כך ישבתי רבע שעה על קפה עם חברה שפגשתי במקרה ומשם הלכתי עם הכלה המהוללה למרכז העיר כדי לחפש תכשיטים שמתאימים לשמלה, משם המשכנו לתופרת שתתקן את השמלה שלי לחתונה. קצת אחרתי, כמובן, בגלל הפקקים, אבל לתופרת לא היה אכפת. בחזרה הביתה, בשעה לפני הזום שהיה מתוכנן נכנסתי לכמה מיילים של העבודה, שיחות טלפון וקניית סופר באפליקציה. סך הכל חיים יפים, גם אם אינטנסיביים למדי מעצם העובדה שעכשיו סוף שנת לימודים יחד עם החתונה המתקרבת של הבת שלי.

ומכאן לחיים הלא כל כך מושלמים שלי. כלומר של קייטי ברנר. או של סופי קינסלה. נתחיל בסופי קינסלה. על הכריכה יש המלצה חמה של ג'וג'ו מויס, ועטיפת הספר אכן נראית כמו עטיפה אופיינית של ספר של ג'וג'ו מויס. בעיני זו סוג של רמאות, או לפחות רישום כוזב במסמכי תאגיד. ואולי לא רמאות אלא יצירה מחושבת של סוג של ציפיות מצד ההוצאה, ואולי זה דווקא מתחשב מצידם. בתור ספוילר אומר שהייתי צריכה להקשיב לאיתות הזה ולעצור בכריכת הספר, אבל לא עשיתי את זה.

עכשיו לקייטי ברנר. את קורותיה אפשר לקרוא על הכריכה האחורית. בריטית מהפרברים הבריטיים, שאני לא מכירה ולא אומרים לי כלום, אבל אני מאמינה לספר שאלה מקומות שוליים למדי, שמנסה לצאת ולמצוא את מזלה בעיר הגדולה, הלא היא לונדון. עליה דווקא כן שמעתי. החלק הזה של הספר הוא גירסה כזו או אחרת לספר "השטן לובשת פראדה". העבודה במשרד נוצץ ואופנתי בצל בוסית אופנתית שנונה ורהוטה שלא רואה אותה ממטר. בחלקים הבאים העלילה משתנה, כי קייטי מפוטרת, נאלצת לחזור לכפר, אל אבא שלה שנופל למלכודות יזמיות כל יומיים, ואל אשתו שמנסה לפתוח נופש כפרי בבית שלהם. קייטי חוזרת מבוישת ומושפלת ולכן לא מספרת להוריה את כל האמת. עכשיו את השאר אני לא אוסיף כאן ורק אגיד שיש כאן כמה טוויסטים, אם כי כולם נשארים בתחום הצ'יק ליט הרומנטי על הקו בין מריאן קיז ובין, טוב, מה לעשות, ג'וג'ו מויס.

והסיכום: סתמי למדי, אפילו במסגרת הז'אנר, וחבל על העטיפה הבאמת יפה שהתבזבזה ככה.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על החיים הלא כל כך מושלמים שלי