ביקורת ספרותית על אפקט צ'רצ'יל - סיפורו של המנהיג ששינה את העולם מאת בוריס ג'ונסון
ספר מעולה

---

בוריס ג'ונסון, מחבר הספר הזה, הוא כרגע ראש ממשלת בריטניה (מאי 2022). אין הוא היסטוריון מקצועי, פוליטיקאי בהחלט כן. לימודיו, לימודים קלאסיים, משהו כמו ב. א. כללי של אחד שלא החליט סופית מה ללמוד. ולמה אני מציין זאת? משום האפשרות שיש לג'ונסון שאין להיסטוריונים: לעמוד בנעליו של צ'רצ'יל ולשבת ב"כסא" שלו, שלא לומר, לראות את אותם נופים מהחלון. זה יתרון שאין להיסטוריון הנמצא במגדל השן שלו, ספון בספריו, אבל לא הריח, לא הנוף ואפילו לא המשברים הדומים שחווה צ'רצ'יל וחווה ג'ונסון יכולים להיות של כותב ביוגרפיות עלום.
ג'ונסון הוא חובב צ'רצ'יל מושבע, מכיר בכישרונו העצום של צ'רצ'יל לנאום, להסתכל למאזין שלו בעיניו ולרדת לצפונות נפשו, לומר את הדבר הנכון, ברגע הנכון ולכבוש את לבו. מבחינתו של ג'ונסון צ'רצ'יל הוא כמעט אמיץ עד שטות וטפשות, אבל אמיץ. הוא לא חושש מירי בטוח ממול, לא חושש לשוב ולטוס אחרי נפילת מטוסו והוא בו למרות משרתו ומשפחתו, לא חושש לנאום נגד מפלגתו הוא, המפלגה השמרנית, כשהוא חושב שהם טועים ולא מייצגים היטב את העם. הוא היה רק בן 29 אז וזכה לתהילת עולם למרות הזיגזגים שלו ולמרות הלעומתיות שלו. צ'רצ'יל לא בא משום מקום. הוא נולד בארמון היחיד שאינו ארמון מלכותי או ארמון השייך לכנסייה, ארמון בלנהיים בוודסטוק שבאנגליה. שושלת מרלבורו שכנה שם ווינסטון צ'רצ'יל היה אחד מנצרי השושלת. ג'ונסון מציין בבדיחות שצ'רצ'יל כלל לא היה מרלבורו לייט...
השיא הוא כמובן כניסת בריטניה למלחמה מול היטלר כשיש בממשל הבריטי כאלה החוששים, כאלה המבטלים בהינף יד וכאלה שאינם חוששים לגלות אהדה לפועלו של היטלר, הלא הוא אדוארד השמיני מלך בריטניה. נגד כל אלה יוצא צ'רצ'יל, הפעם ממושבו ראשות ממשלת בריטניה כשהוא אמנם ראשון בין שווים, אבל עם יכולת נאום ויכולת לראות את התמונה הגדולה. למשל, אי כניסת בריטניה למלחמה תמנע את כניסת האמריקאים לתמונה, סיוע הכרחי כפי שהוכיחה ההיסטוריה. יש הרואים בכניסה זו למלחמה אחד משיאיה של האנושות במירעה, באשר ניצחון של היטלר היה יכול להיות אחת הנפילות הגדולות של האנושות, שיא שלילי של כל הזמנים. זאת כמובן מנקודות ראותו של האדם החופשי, הדמוקרטי. צ'רצ'יל הבטיח להציל בדם, יזע ודמעות את האנושות כולה. כך אמר בנאומו הראשון כראש ממשלה לעם הבריטי. זה מה שהיה לצ'רצ'יל באמתחתו: דם, יזע ודמעות לנוכח הכיבוש המבהיל בעצמתו של הנאצים את הולנד, בלגיה, לוכסמבורג וצרפת. משאנגליה כבר נכחה במלחמה והמטוסים כולם שבו ממשימותיהם למנוחת הלילה, צ'רצ'יל הפטיר לנהגו, מעולם בשום מלחמה לא היו חייבים רבים כל כך את חייהם למעטים כל כך. מטבעות לשון של נואם דגול. "מכל הפוליטיקאים בדורו, צ'רצ'יל היה לא רק הנואם הגדול ביותר, אלא גם הכותב הטוב ביותר, יצרן הבדיחות המוצלח ביותר, האמיץ מכולם, הנועז מכולם והמקורי מכולם".
בסופו של דבר, ג'ונסון רואה בצ'רצ'יל אדם בהחלט משכמו ומעלה. צ'רצ'יל כתב 31 ספרים, ייצר המוני טקסטים, התפרנס ממשכורת גבוהה של עיתונאי בראשית דרכו כפוליטיקאי (עוד בזמנים בהם ציפו מפוליטיקאים לפרנס עצמם ולא להסתמך על הקופה הציבורית), תמיד ראה את התמונה הגדולה בכל תפקיד בו הוא היה, שימש פעמיים כראש ממשלה, המציא וחידש דברים רבים, גם את הטנק המציא, פרט קטן.
האם כל החלטותיו היו נכונות, נבונות ומוצלחות? זה כנראה שמור רק לדמויות אלוהיות או ספרותיות. צ'רצ'יל היה כאחד האדם, אבל תמיד ראה קדימה, שעט קדימה, פחד היה זר לו, החלטותיו תמיד אנושיות ודמוקרטיות. כך או כך, היה גדול הפוליטיקאים שידעה האנושות, כך לטעמו של ג'ונסון.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על אפקט צ'רצ'יל - סיפורו של המנהיג ששינה את העולם