ביקורת ספרותית על פתאום נועם מאת סער ורדי
ספר מעולה

---

ספר מקסים, קליל וקריא. אני מחשיבה ספר לטוב כאשר הוא נשאר איתי אחרי שאני מסיימת לקרוא את העמוד האחרון וגורם לי להפליג במחשבות. "פתאום נועם" הוא בחלט כזה.
אז כן, הוא היה קצת צפוי מבחינתי, אבל מאוד נהניתי מהקריאה, מהעלילה.

כמו שכתוב בספר עצמו, מתואר כאן איזשהו "גליץ' במטריקס"- גיבור הספר, שרוב הסיפור מסופר דרך עיניו, מגלה יום אחד בדרך הביתה, בפקקים, שהוא צריך לאסוף את נועם מהמטפלת. מסתבר שנועם הוא בנו השלישי ושכולם יודעים על כך (כולל נועם) חוץ ממנו. מעין סיטואציה הזויה כזו שמובילה אותנו, הקוראים, לתוך המון רגעים שובי לב של משפחתיות, של אהבת ההורים לילדיהם ושל יום-יום לחוץ.
שוב, הספר קליל אבל הוא עוסק בהמון נקודות שלדעתי הן לא מדוברות מספיק בזמננו, בהורות המודרנית: אנחנו תקועים כל הזמן במירוץ החיים, ובפקקים, ומנסים לעוף קדימה בקריירה ולפתח את עצמנו ולעיתים קרובות מדי מגיעים שחוקים למשפחה שלנו- שאם עוצרים רגע, מבינים שהיא בעצם הדבר שלמענו אנחנו עומדים באותו הפקק. מעין דיסוננס שהרבה מאיתנו מכירים על בשרם. האם אנחנו רוצים עוד ילד? האם זה מתאים למירוץ החיים שלנו? האם מביאים עוד ילד לעולם כי זה מה שרוצים בבפנים שלנו באמת, או שזה מה שמקובל חברתית. זו כאילו נורמה כזו, להסחף עם הזרם, להגיע הביתה עם הלשון בחוץ כשכבר אין זמן (או כוח) להינות באמת ממשחק עם הילד, והספר הזה הוא בדיוק על זה: על "מה היה קורה אם..."

ממליצה :)

» ביקורות נוספות של michal_84
» ביקורות נוספות על פתאום נועם