ביקורת ספרותית על סיפורה של ילדה יפה מאת רייצ'ל סיימון
ספר טוב

---

הספר מספר את סיפורם של שני אנשים בעלי צרכים מיוחדים במציאות של שנות ה- 50 וה -60 של המאה הקודמת בארצות הברית. מה שהיה קורה אז היה מאוד פשוט, אם הילד לא היה כמו כולם היו שמים אותו במוסד סגור, ומה שהיה קורה מאחורי חומותיו זה לא ממש עניין מישהו, גם לא את המשפחות שלהם.
הייתי נותנת לספר שלושה כוכבים, אבל מאחר והנושא הוא כה חשוב בעיניי אז החלטתי לתת לו ארבעה. לסופרת הבנה עמוקה על מה זה אומר להיות מישהו עם צרכים מיוחדים, אלה אנשים עם נקודות חוזק, רגשות, יכולות, גם אם כישוריהם הלימודיים אינם רגילים: הם יכולים להיות ציירים מעולים, יצירתיים, חברים טובים ועוד הרבה דברים מופלאים שלא תמיד החברה מודעת אליהם. לכותבת אחות בעלת צרכים מיוחדים ואכן ניתן לראות בספר הבנה על מהות העניין.
היא גם מעלה עוד נקודה חשובה: הנושא של סנגור עצמי, כן, גם להם יש רצונות מסתבר, וחשוב לשאול אותם לגבי מה טוב להם. לא בהכרח מה שאנחנו חושבים שטוב עבורם אז מתאים. אלה אנשים עם רצונות משלהם וחשוב לתת את הדעת על מה שהם רוצים עבור עצמם.
לסיכום: ברמת הספרותית אז הסיפור חמוד, לא מעבר לכך אבל ברמה של הנושא שהוא מעלה אז יש פה ספר ממש טוב ודן בנושא שבתור חברה חשוב שנהיה מודעים אליו.

» ביקורות נוספות של דינהליס
» ביקורות נוספות על סיפורה של ילדה יפה