#
מאד שמחתי כשהתברר לי שזה ספר סיפורים קצרים, שמאד התאים לי באותה עת. שמחתי היתה מוקדמת (אם כי לא כה מוקדמת כמו השמועה על מותו של מארק טוויין). קראתי שני סיפורים וחלקים מעוד שני סיפורים ונטשתי את הספר. שמות הסיפורים, המתייחסים לחטאים המזכים את הנוצרים בעונשים יצירתיים, אינם קשורים כלל לסיפורים. הסיפורים מורכבים מתיאורים, לעתים דרמטיים, של אירועים לא קשורים לכלום. הדמויות מוזרות, אי אפשר להבינן, התנהגותן היא חידוש לרפרטואר האנושי, מה שמייצר שיעמום בלתי נסלח.
למרות, ואולי בגלל מה שחשבתי, הסתקרנתי לגבי דמות הסופרת. היא ילידת ווינה המתגוררת בברלין. למדה ספרות גרמנית והיתה עיתונאית. היא חושבת שאנשים מעריכים הערכת-יתר רומנים והערכת-חסר סיפורים קצרים, שקשה יותר לכתוב (זה נכון, לדעתי. וסיפוריה הם ההוכחה) היא מעריצה את אליס מונרו ועמוס עוז, חושבת שהיא כותבת על הדרך בה אנחנו מכאיבים לאהובינו לא בכוונה וללא מודעות, חושבת שמשפחה זה אנקדוטות עם שורת-מחץ וחורים בעלילה.
בסך הכל השתעממתי כשלא התעצבנתי. הרשו לי להביא את הביקורת היחידה שיש בסימניה על הספר הזה. Yuli כתבה: "נראה לי החטא הכי גדול שעשיתי זה לקחת את הספר הזה מהספרייה" וזה מסכם מה שחשבתי על הספר (חוץ מהספרייה, מסכנה, שכלל לא היתה מעורבת)
1/2


















