ביקורת ספרותית על ילדה שלא מן העולם הזה מאת אהרן אפלפלד
ספר מעולה

---

הספר מספר על חברות בין שני בנים המסתתרים יחד "בקן" שבנו להם ביער. הם פוגשים ילדה "שלא מהעולם הזה". היא לא אומרת להם מילה מילולית, אך מצילה אותם. כמי שביקר בכמה שיעורי מגדר, אי אפשר להתעלם מהיותו של הקן הבנוי מענפים וזרדים, ק-ן מ-ש-פ-ח-ת-י המורכב משני גברים. הם לומדים לחיות בנדיבות זה כלפי זה, המתבטאת בהכלת אופיו של האחד בזה של רעהו. הילדה, מלבד היותה נמען לכמיהות ולחשים, נשארת "מחוץ לתחום". רק שהמלחמה נגמרת, והיא מובאת לטיפול בידי הרופא הסובייטי, מסופר לנו שהיא היתה "גיבורה גדולה" ו"כולם התאהבו בה". אך בספר אין שום דיאלוג מילולי בין הילדה לבנים. דיבורה הפנימי והחיצוני של הילדה נשאר סוד כמוס כלפי הקורא. האם זה מלמד אותנו שנשים הן יצורים שלא מהעולם הזה? אפלפלד משחק בביטוי "שלא מן העולם הזה" כתיאור לתעצומות שיש לאדם כנגד הקשיים שעושה אותו ליצור מסוג אחר, אך גם בקריאה פמיניסטית ניתן לראות בו את היחס של גברים, כלפי נשים.

גם לי הייתה חברה אינטרנטית מרוסיה. קרוא לה נׇטָלֶיהֵ. היינו מדברים כשעה בכל יום בסקייפ בשעה 23:00. היא טענה שאינשטיין גנב את תורת היחסות מאשתו, ולא חשבה שאני משוגע שתרגמתי את השיר של יונה וולך "תפילין" לרוסית. יום אחד חשבתי שאני רואה שהיא בוכה, אבל היא הכחישה מיד. בסופו של דבר הגענו למצב שלא היה לשנינו מה להגיד עוד, והפסקנו לדבר. האם היא הייתה "ילדה שלא מהעולם הזה"? התשובה היא כן. היא הייתה פנטסטית. אבל עד היום אני לא מצליח להוריד דמעות. רק מהצגות. האם אני נכה רגשית? לפי דעתי, מה שחסר לנו פה היא מלחמה גדולה, בה יוכח מיהו הגיבור, ובה ישתחרר היצר מיד כובשו. במילים אחרות - אנחנו זקוקים להפסד וודאי.

» ביקורות נוספות של יהונתן מויזה
» ביקורות נוספות על ילדה שלא מן העולם הזה