פרשת האונס בסטנפורד היתה ההשראה והבסיס לספר הזה. ובספר עצמו, הסיפור שרקחה (ובכישרון רב) קארין טואיל - מתרחש סמוך להתפוצצות פרשת הארי ויינשטיין, שבעקבותיה קמה תנועת Me Too, שהדיה רועמים ברקע במשך כל קריאת הספר.
ואני קראתי אותו בימים שנחשפה, לכאורה, פרשת התיכוניסט האנס. ולמה ההקדמה הזו? להראות שבכל רגע נתון נושא הספר הזה חי, פועם, ורלוונטי. לצערי.
ז'אן וקלייר פארל הם זוג נשוי, מתגוררים בפריז, הורים לבן. אלכסנדר, סטודנט מצטיין באוניברסיטת סטנפורד. ההורים בשלב כזה בחייהם שהכל מונח במקומו, מרופד. בנוחיות, ביטחון, הכרה מהסביבה, ובעיקר פסיעה בנתיב ההצלחה שמאירה להם פנים. ז'אן הוא פרשן פוליטי ותיק ומשופשף, הוא מחזיק בתוכנית טלוויזיה נחשקת שזוכה לנתוני רייטינג יפים, מתחכך בשמנה וסלתה של פריז על תקן יומיומי. וקלייר היא מסאית נחשבת ומוערכת. היא חברה בארגונים חברתיים, נותנת יד לאוכלוסיות מוחלשות.
אבל מתחת לקליפה המפתה והנוצצת מסתתר לו פְּרִי בְּאוּשִׁים. ז'אן וקלייר מחזיקים רק כלפי חוץ בתדמית הזוג המושלם. בפועל כל אחד מהם מנהל מערכת יחסים אחרת.
"הם היו מאחזי עיניים מיומנים של האושר הזוגי". (עמ' 37)
חייהם מתהפכים באחת, והכל מתערער כשאלכסנדר, בנם, מואשם באונס בתו של בן זוגה של קלייר. הפרשה הזו מתפוצצת בדיוק כשקלייר מתראיינת באותו הנושא בהקשר של המהגרים המוסלמים ובשל כך זוכה לביקורות והשמצות, וזאת בנוסף לזרקור רב העוצמה המופנה אליהם.
אני חשבתי שהספר יעסוק רק בפרשה הזו, ורוב רובו יעסוק במשפט האונס בין כתלי בית המשפט. אז ציפתה לי הפתעה נעימה, והסופרת השכילה לעטוף את הסיפור המרכזי בעוד נושאים בוערים ולא התמקדה רק בהליך המשפטי שהיה עלול להיות מתיש ומעיק. ובכלל, כל הספר הזה נקרא כמסמך חברתי נוקב ופועם ונוגע בעוד הרבה נושאים: נושא המהגרים המוסלמים ושינוי המארג החברתי על רקע דת ומנטליות שונה, נושא פיגועי הטרור בפריז, וביקורת חריפה על הרשתות החברתיות, שהן עולם מקביל, אלא ששם אין גורל או מקריות. את אלו מחליפים הפילטרים שבהינף מקלדת הופכים את החיים ליפים יותר, מלוטשים. ואם ממש לא טוב? אז יש Delete אתה הוא האלוהים.
"הצורך להביע את דעתך בכל נושא, בן-רגע, בלי מרחק ביקורתי, בלי הצגת טיעונים נגדיים ובעיקר בלי להרהר בדבר". (עמ' 126)
הסיפור נע על הקו הדקיק בין המוסרי ללא מוסרי, מדהים עד כמה אמות המידה המוסריות הן גמישות, ובמיוחד כשנכנסים למשוואה משתנים כמו משפחתיות ונאמנות. האמת היא כמו פלטת צבעים. היא לא בעלת צבע אחד, היא יכולה לנוע על המרחב האינסופי של תתי גוונים, כשכל אחד רואה בה גוון אחר.
ספר מעורר מחשבה
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
